לא נותר לי עוד הרבה זמן. אם אני לא אהיה מרוכזת
מספיק ובטוחה, אני אאבד את זה, בפעם הראשונה אאבד לב על שולחן הניתוחים. אני אצטרך
להודיע על פטירה ראשונה, המביאה זיכרוות לכל החיים לכל רופא כירורגי.
אבל, רגע.. רגע,
רגע... אין לי זמן עכשיו לחשוב מחשבות פסימיות ולגלות ייאוש - כשהוא יכול להזרים
דם. המחשבה שעליי האחריות, ועל ידי הגורל יושב ומגכך, המצב שאני אחראית על חייו
ואל מותו.
ארבע שעות ארוכות ארך הניתוח. והתוצאה.. והתוצאה
סבירה. יש סימן לחיים, ישנה הזרמת דם תקינה וככל הניראה ישנו כיוון גדול מאוד של
אופטימיות. אומנם הוא איבד הרבה דם אך השטלתנו על שפיכת הדם בעזרת הצרבה של כלי
הדם, אך זה עוד לא הסוף. עליי לידאוג על שהיותו במצב תקין ומניעת פיתוח של זיהומים
שיחריפו את המצב, אבל סה"כ הוא יחייה...
למי שמיכם לא הבין את הניתוח שביצעתי בהריגת הלב - הוא
היה בהומור לחלוטין. אני לא רוצה להוסיף מעבר, כי זה יהרוס את הפואנטה...
אני טעיתי... ואני מצטערת על מה שכתבתי בפוסטים
הקודמים. אני לא אומרת שזה לא נכון, אבל לא הייתי צריכה ליכתוב את דברי ההבל הללו...דברים
משתנים בלי שנשים לב..
היום היה לנו צמ"רת - פרוייקט משעשע ביותר..
לבסוף, זה ניגמר וכהרגלנו הלכנו לקנות פיצה, היה מצחיק, טעים, זללנו, צחקנו, שתינו,
ירדנו על, חשקנו ב..
אך לבסוף, הגיע הרגע שכולם הלכו הבייתה. לכן, אותי
בדרך ה"ארוכה" מצומת צבר עד לצומת הצריף ליווה אותי אח של חברה שלי
שהגיע ליקראתה אחרי צמ"רת. הוא ליווה אותי את הדרך
כהיותו בן 20, בשיחה הוא גרם לי להבין כמה שאנחנו
אומרים שאנחנו בוגרים ואנחנו לא ילדותיים - אנחנו כן. אנחנו לוקחים הרבה דברים אישית, ומפנים את זה
בצורה הפסימית והמגוחכת ביותר. יש כל כך הרבה דברים בחיים שהמוח "הטרי"
אינו מסוגל לקלוט. ואני לא מיתכוונת על יחסים מיניים ואהבה ושטויות כאלו, שהם גם
כן נכללים בקבוצה שאנו לא ממש קולטים, אלא צורת קבלה של דברים, או היתייחסות או
פיתרונות ועוד שנחנו לא מבינים. אנחנו לא צריכים למהר כדי שיסבירו לנו, וכדי שננסה
להבין את הדברים האלה.. צריך להנות מהחברה שיש לנו ולדעת את השאר בבוא הזמן.
העברנו את השיחה בצורה צינית וגם על נושאים רציניים כאלה כאלה.
הגעתי ושטפתי את הכלים, שאלתי את אימי על מחר
וקיבלתי תשובה חיובית.. נקווה שמחר לא ישתבש דברים ותכנונים.
והנה תמונה של המטופל ששרד:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
