בוקי סריקי ושאר פרטים קטנים

"תשתפו אנשים נוספים במה שדיברנו כאן" אמר מאסטר זן נסים אמון. " אולי זה יעורר אותם. יניע לשינוי" 

אהבתי את מה שהיה לנסים אמון לומר על אושר פנימי. הסכמתי עם דבריו, שלדעתי מוכרים וידועים לכולנו, חשבתי שהוא צודק ולכן משתפת אתכם. לא רשמתי דבר כך שנאלץ להסתמך על זכרוני. ואני כבר אומרת שהוא לא משהו.

האושר הוא כמו מים. הוא יומיומי. קמים איתו, הולכים לישון איתו. הוא הידיעה שאנחנו חיים. עושים. יצירתיים. יצירתיים במובן של לבחור בגד מתאים, לשלב צבעים, לרקוד, לשיר. האושר אינו משהו מפתיע, ענק, מופלא. הוא מה שקורה לנו בפנים.

נסים אמון פיתח גישה טיפולית הנקראת "טרילותרפיה"  בבסיסה ההפרדה בין הראש- מחשבות לבין הרגשות ובאמצע- אנחנו. המבוגר שתפקידו לאזן בין המוח לרגש. הראש, בהבנה שלי, דומה מאד לסופר אגו אצל פרויד, הוא זה שמדכא את הרגש. לא מאפשר, אוסר לעשות דברים פן נבייש אותו. פוחד. מעדיף לשמר את הקיים. את מה שיש. לא מעז. תפקידנו להקשיב לו אבל גם לתת לרגש את צרכיו. לאפשר את האיכות של שימחת הרגע. של כאן ועכשיו. ליהנות. לחיות את הרגע על מה שיש לו להציע. לא לפחד.

נסים שואל, האם אנחנו זוכרים את שמות הסבא והסבתא. כן, מהנהנים השומעים. האם אנחנו זוכרים את שמות הוריהם של הסבא והסבתא. אני לא זוכרת. לא יודעת מי היו, מה עשו, היכן חיו. בעוד 2 דורות גם אותנו לא יזכרו. פוף. היינו ואיננו עוד. אלו הפרופורציות. אבק פורח. ולכן, אין טעם ברצינות בה אנו מתייחסים לארועים בחיינו. רוב הדברים לא באמת חשובים. רובם חולפים. מכאן- חיו את הרגע. היו סלחנים. כל הזמן. כלפיכם וגם כלפי אחרים. וותרו. תצחקו הרבה. תרקדו. געו אחד בשני. תנו נחמה אחד לשני. מצאו את האיזון בין המחשבה השלטת לרגש המבקש.

הכל בסדר. תאמינו שהכל בסדר ויהיה בסדר ותשלימו עם עצמכם. אם משהו לא בסדר- נצליח לטפל בכך. להתגבר. לאזן בין מה שצריך לעשות- הרציו, לבין מה שרוצים לעשות- הרגש. כשזה יקרה נגיע לשקט טבעי שאיתו מופיעה השלווה והרוגע.

"תתעוררו" אומר נסים. אל תמצאו את עצמכם במרוץ מטורף כדי להשיג עוד. עוד כסף. עוד הכרה. עוד הצלחה. האושר הוא לא מה אנו עושים בחוץ אלא מי אנחנו בפנים. שיהיה לנו נחמד להתעורר בבוקר. שנישן בלילה. נהיה סבלניים, אופטימיים וקלים יותר.

החיים יפים שווה לחיות אותם.