חרונולוגיה חסרת חשיבות

לפעמים אני חושב שכולן שונאים אותי.

אני בטוח בכך.

בכלל רציתי לכתוב משהו אחר.

כתב תלונה חריף, נוקב, חסר פשרות, דורסני. בהחלט!

כי זה לא בסדר. זה לא בסדר.

אבל אז גיליתי שזה אשמתי.

מייה קולפה.

אשמתי, חטאתי, בגדתי, עוויתי. 20 הולי מרי, ועוד עשרים סיבובים סביב העץ בחצר.

יש לנו מלא עצים בחצר.

עץ התאנה היה העץ החביב עליי.

אבל שרפו אותו. כן ישרפו כל אויבנו. אמן סלה. סלה. סלה.

שרפו אותו. יש לו שורשים גדולים לעץ התאנה. הוא מרים את כל הדשא בגינה, ושותה לדשא את כל המים.

ואז אין דשא.

לכן שרפנו את עץ התאנה. זה סיפור מאוד עצוב. סיפור על הציפורים שחיו על עץ התאנה, ואז כששרפנו את עץ התאנה, עשינו גם על האש עם הציפורים.

אני אומר לכם, תור מעושן זה להיט עולמי. שווה לכן לנסות. זה גם כשר. כשר מאוד. וטעים.

אבותינו במדבר אכלו שלווים. מעדן שלווים. יאמי יאמי. באמת טעים. טעים מאוד אפילו.

שלווים. זה הביא להם גם שלווה אתם חושבים.

נמשיך להידרדר ונוסיף את המלה ברטי.

כמה בנאלי, כמה נמוך עוד אפשר להגיע.

אבל על זה בדיוק רציתי להתלונן כאן.

פעם, וזה לא היה כל ךכ מזמן, היתה כאן יכולת. אולי זה לא רק כאן. בכל המדינה.

לפני שנים הנהגתי משהו. שקרן.

ניהלתי משהו. מובן שהוא לא הצליח. אני מנהל גרוע. אבל אני חושב מהר. בייחוד על הרגליים.

נעמד על הרגליים האחוריות. סוס. סוס. סוס.

נעמד על הרגליים האחוריות.

הרעיון היה שיהיה שם מקום לאותו דבר שמזמן קברנו אותו קבורת חמור.

לא, סוס סוס סוס.

וגם לא מחבל יהודי שלא יודעים איפה לקבור.

אהח, איזה צרות יש לנו בימנו. איפה לקבור קבורת חמור חמור חמור.

סוס.

אז בסך הכל רציתי משהו די פשוט. משהו בנאלי לגמרי.

אולי אתם מכירים בלוג שיגרום לכם לחייך, לצחוק, כי יש בו הומור?

ראיתם כזה? כי הם אבדו לאחרונה.

לא ברור מה יקרה להם.

אז אם מצאתן בלוג משעשע אז בקשה תגידו. כי אחרת.

טוב, היגון, הצינה, כל המלים הגבוהות האלה. שאין בהן שום טעם.

וגם שום גוון.

ושום חיוך.

עבש.