חרונולוגיה חסרת חשיבות

אם הגעת לכאן עכשיו, כנראה שאת מאחרת באיזה שבע שנים בערך. אלא אם כן, כמובן, לא נולדת אז. אז את מאחרת פחות.

בכלל מותר לילדים בני 7 לפתוח בלוג? בלוג זה לא כמו כרטיס אשראי? ולמה בעצם מותר לילדים לפתוח בלוג, פייסבוק או כל משהו אחר, אבל בשביל לשתות אלכוהול הם צריכים אישור? מה, בלוג מסוכן פחות מאלכוהול? הוא אינו ממכר? אינו גורם לנזקים חברתיים קשים? אינו מוביל לניתוק מהסביבה החיצונית? למה בעצם צריך לפקח על כמות הטלוויזיה שילדים צורכים, אבל בלוג יש לכל בת 12?

זה בכלל לא היה הנושא. 7 שנים. כבר די הרבה זמן. הגיע הזמן להסתכל אחורה בזעם. או בגאווה.

שבע שנים הבלוג הזה קיים והעולם

כאילו שאפשר לקשר בין הבלוג הזה לבין העולם. הרי עולם כמנהגו נוהג, ללא קשר לבלוג כזה או אחר, בניגוד למה שחשבו בטיים מגזין אי שם ב2007 בערך. כן, הבלוגים והפייסבוק נחשבים חשובים מאוד, הם גורמים מהפכות בכל רחבי העולם הערבי, אלא אם כן מסתכלים על המציאות ונזכרים שלפחות מעשרים אחוז באותו עולם ערבי יש גישה לאינטרנט או לפייסבוק.

מה עשיתי כאן בשבע השנים האלה? מה עשיתי בכלל בשבע השנים האלה? טוב על השאלה השנייה אפשר לקבל תשובה הרבה יותר טובה ומדויקת מהבלוג הנוסף שלי, אחד מהם. שם כתוב כמעט כל מה שעשיתי בשבע השנים האלה, למעט נסיעות בודדות לחו"ל מדי פעם בפעם. חו"ל אגב הפסיק להיות חו"ל במהלך שבע השנים האלה.

כאן כתבתי. בעיקר פוליטיקה. אבל מדי פעם יש איזה סיפור טוב שיוצר ככה על הדרך. לפעמים יש גם סיפורים רעים. מדי פעם יש סיפורים אישיים, ולפעמים הסיפורים חסרי כל קשר לשום דבר. אולי.

שבע שנים, איפשהו אוטוטו אני מציין את פתיחת הבלוג לפני שבע שנים. רוב הקוראות הקבועות עזבו לעולמות בורגניים יותר, שם מגדלים ילדים, או מתחתנים או סוגרים בלוגים ופותחים אחרים כדי שקהל המעריצים יהפוך למושבע ויוכיח מחויבות על ידי שליחת אימייל לכתובת הכותבת כדי לקבל את שם הבלוג החדש. אף פעם לא עשיתי את זה. לכתוב גם דואל?

מדי פעם כתבו לי אנשים על סמך מה שכתבתי פה. שום דבר מסעיר, חוץ מהרומאן הקיברנטי שניהלתי בתחילת ימי הבלוג הזה. ובעצם, לא אני ניהלתי. ניהל כותב שורות אלה, שאסור לבלבל אותו עם איזשהו "אני" שיש בבלוג הזה. הרי הבלוג הזה הוא ייצוג טקסטואלי, אבל גם זוהי מלחמה שהפסדתי מזמן, בערך לפני שבע שנים. מדי פעם כותבים לי על פעילות פוליטית שחושבים שאצטרף. אבל גם זה נדיר למדי. וכמובן ערוץ עשר גם פנו אליי לקדם כל מיני דברים. פעם הם אפילו שלחו לי חולצה. החברים של נאור. וכשאני כותב אני או לי אני מתכוון לכותב שורות אלה, כמובן.

זהו מעין סיכום של שבע שנים. שבע השנים הטובות? שבע השנים הרעות? רזות? שמנות? לא השמנתי כמעט במהלך שבע השנים האלה, ולא, זה לא בגלל שהשכלתי לנהל בלוג בו רשמתי את כל מה שאכלתי. ניסיתי, אבל נשברתי כשהבנתי שבלוג זה יהיה פופולארי הרבה יותר מהבלוג בו כתוב מה אני עושה כל יום. שנות מעבר. היו שבע השנים האלה. מעבר ממשפטים דקדוקיים מדויקים למשפטים קטועים. אוהח, הרפלקסיביות הזאת. אם את מתלוננת על כך סימן שלא קראת את הפוסט הראשון. כבר שם זה היה ברור.

שבע שנים זה די הרבה זמן. גם אני, כמו קוראותיי, התברגנתי בשבע השנים האלה, פתחתי בלוגים חדשים, אבל לא סגרתי את הנוכחי. התחתנתי, אבל לא הולדתי ילדים. בגרתי? בגילי, שאינו גיל 7, כבר אומרים הזדקנתי. שיבה זרקה בזיפי זקני, כשאני לא מתגלח יותר מחמישה ימים. אהח, הטענה היא שכשאצא לפנסיה אוכל לחיות לנצח. מי צריך בכך? מי רוצה בכך? הרי האינטרנט יחיה לנצח. ואיתו הבלוג הזה, והשטויות הכתובות בו.

הייתי בין הראשונים שטען שליברמן הוא פשיסט, זה היה כבר בחירות של 2006, על סמך קריאת המצע של מפלגת ישראל ביתנו. זה הפך להיות יותר פופולארי בקרב הסמול האוטומטי לאחרונה. הייתי אוטומטי נגד מלחמות, אני עדיין נגדם, נגד הרג ונגד השליטה הישראלית במיליוני אנשים בשטחי יהודה ושומרון. וכן, גם בעזה ישראל שולטת בגורלם של אנשים, אפילו שאינה נמצאת שם פיזית. הייתי גם בעד שחרור כל האסירים שצריך כדי להחזיר את השבוי גלעד שליט. אני במיעוט גם בעמדה זאת. כמו הסמול האוטומטי, הבוגדני, הממומן על ידי ממשלות זרות, גם אני ממומן על ידי ממשלה זרה. אבל תומכת. בכלל, לממשלות זרות אסור להתערב בנעשה בישראל, אבל ליחידים זרים מובן שמותר, ואפילו רצוי. למה?

טוב יש הרבה שאלות שלא הצלחתי לענות עליהן, וגם לא ניסיתי. כמו למשל למה מותר לילדות בנות 8 לפתוח בלוג. או למה אסור לממשלות זרות להתערב בנעשה בישראל אבל ליחידים זרים מותר. גם נשארתי אנונימי יחסית, כלומר לא יודעים מי אני בדיוק. אלא אם כן קוראים את כל מה שכתוב עלי בטוריי הצד. אבל גם אז אי אפשר לדעת במדויק מי אני. טוב, כי אני לא אני, אלא ייצוג טקסטואלי כלשהו, שאדם מסוים, בעל זיפים לבנים בזקן כשהוא אינו מתגלח ארבעה ימים (דבר שלצערו הוא אינו עושה לעתים קרובות) כותב.

ועכשיו, צריך לשים את כל הקישורים למה שכתבתי בשבע השנים האחרונות. עבודה רבה לפני.

וכמובן, שכחתי, אני כותב גם על פוטבול.