חרונולוגיה חסרת חשיבות

כבר הבטחתי אתמול, אז הגיע זמן לקיים.

עימנואל רוזן ו"זה הזמן" של אתמול היו מתכון לעיתונות כמו שהיא צריכה להיות.

הוא התחיל כמו שכל עיתון וכל מהדורת חדשות היו צריכים להתחיל השבוע: דיון על היריה בצלם ערוץ עשר. אבל הוא לא נשאר רק בכך, הוא הביא קטעים מסרט על הנושא שנעשה בטלוויזיה הקנדית, שמשום מה, הדגש שלו, לא שודר בארץ, על פגיעות חוזרות ונשנות של צה"ל בעיתונאים וצלמים. הנושא החשוב ביותר ראשון, עם תמונות קשות, ותופעה רחבה. כך צריך.

ואז הנושא המרכזי, ניתוחי עיניים. כלבוטק היו שולחים את התחקירנית לאיזה מקום ומראים איך המרכז לניתוחי עיניים Z לא נותן את כל המידע, פוגע בלקוחות, לא זהיר וכו'.

אבל עימנואל רוזן לא מסתפק בכך, הוא לא חושב שהמכון הבודד הוא הבעיה. המדינה והפיקוח שלה על המכונים הם הבעיה. כן, בתפקידו כעיתונאי הוא אחראי קודם כל לנבוח על הרשויות. זוכרים, כלב השמירה של הדמוקרטיה אמור לנבוח על השלטון ולא על המכונים הספציפיים. וזה מה שהוא עושה. תשובה נורמלית מובן שהוא לא מקבל ממשרד הבריאות. למה שלמישהו פה יהיה איכפת מבריאות הציבור, עד רמדיה הבאה.

ומסיים עם מינוי בעייתי בעולם הספורט, שחורג מעולם הספורט ופוגע ביחסי ישראל יהודי אוסטרליה והמדינה האוסטרלית. נושא אולי קטן, אבל טיפול קצר וממוקד באדם יהיר שלא נותן דין לאיש, למרות שהורשע בעבירות לא קלות.

כך צריכה להיות עיתונאות. וזה גם מצטלם לא רע בכלל.

אני יודע, נדיר לשמוע פה מילה טובה (שלא על פוטבול). הנה, קרה.