קשה להיות אוהד פוטבול בישראל. המשחקים משודרים באמצע הלילה. יום ראשון בלילה תמיד היה בעייתי בחצי הראשון של השנה.
להישאר עד שתיים, שלוש לפנות בוקר ולראות את המשחקים ואז לקום בבוקר.
אז עשיתי את מה שצריך לעשות. באמריקה יותר קל להיות אוהד פוטבול. קודם כל, יש כאן הרבה יותר אוהדי פוטבול.
גם לאהוד את הקבוצות שאני אוהד לא קל. לאהוד את האיגלס זה לא טוב. זה גם לא רע. היא קבוצה שלא תאכזב אותך יותר מדי. היא רק לא תנצח כמו שאתה רוצה גם כן.
אבל לא קל לראות את הסופרבול בחוף המערבי או בזמן ההרים. לא מתחשבים בך. המזרח יותר חשוב. זה מוזר לראות סופרבול בשלוש או ארבע אחר הצהריים.
גם היה לי קשה לראות את הסופרבול השנה. לא הייתי בעד אף אחת מהקבוצות. נכון, העדפתי שהסיינטס ינצחו. גם בגלל שהם היו האנדרדוג וגם בגלל שאני לא אוהב את פייטון מאנינג - אני מעדיף את בריידי, הוא פשוט מנצח יותר משחקים חשובים.
הסופרבול היה מאכזב. צריך להודות בכך בקול רם. סופרבולים טובים הם משחקים בהן מגיעות שתי קבוצות שמטרתן לנצח אחת את השניה. מנצחים באמצעות הוכחה שאתם קבוצה טובה יותר. מוכיחים זאת באמצעות השתלטות על המשחק והריסת המשחק של הקבוצה השניה. פיטסבורג תמיד ידעו לקחת את היתרון של הקבוצה השניה ולמוסס אותו. גם הפאטס מומחים בהתבייתות על יתרונות היריבה והעלמתם. הסיינטס והקולטס לא עשו זאת. הן נתנו לקבוצה השניה לשחק. שתי הקבוצות שיחקו להנאתן. כאילו זה היה עוד משחק פוטבול, כאילו זה לא המשחק הכי חשוב בשנה. שיחקו להנאתן, לא ניסו לקחת את המשחק מהקבוצה היריבה. לא עשו טעויות כמעט, לא הכריחו את הקבוצה השניה לחשוב. התנהלו על מי מנוחות.
בסוף הסיינטס ניצחו. בגלל המאמן שלהם. הוא העז יותר. המהלך שלו ללכת על ניסיון רביעי מקו השער של הקולטס היה נועז. לא ברור לי מדוע מאמנים לא הופכים זאת לברירת מחדל. אין שום טעם לנסות גול שדה מיארד אחד. המקרה הגרוע הוא כישלון של הניסיון ואז ההגנה צריכה לשחק. ההגנה של הסיינטס החזירה למאמן שלהם 3 נקודות בזכות הניסיון הזה. המהלך הנועז השני היה האון סייד קיק בתחילת החצי השני. מהלך מבריק ששוה את המשחק.
קשה היה לי להתרגש מהניצחון של הסיינטס. אני לא אמיר בוגן, אחרי הכל, ולהיות אוהד האיגלס הרבה יותר קשה.
אבל קשה להיות אוהד בישראל, וכשאמיר בוגן פורש מהסיקור של פוטבול, יהיה אפילו יותר קשה להיות אוהד פוטבול בישראל.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
