המשורר ערך צלגוב ואילן בר דוד ממכון הקשרים. ראשו של המשורר תום הדני נמס באור ואילו דניאל באומגרטן הלא נראה ניצב ליד המקרופון וקורא משיריו.
הלכתי לערב שירה להשקת שני ספרי ביכורים של המשוררים דניאל באומגרטן ותום הדני, במכון ההקשרים באונ' בן גוריון. הנחו את הערב המשורר ערן צלגוב ואילן בר דוד ממכון הקשרים. הארבעה ישבו כשאור הערב היורד מאחוריהם. תחילה דאגתי מפני שהמצלמה שלי לא תקלוט את פניהם מפני שהפלש שלי חלש ולא יוכל להתגבר על התאורה האחורית אבל אז נזכרתי בחיבתי לתאורה כזאת, המספקת דרמה של אור וצל, בלחיצת כפתור . התמקדתי והתמכרתי לאור המשתנה המשתלט על החלל שלפנינו. התלהבתי מה"תמונה" שהוקרנה על קיר השיש והייתי הרגשן שקולט את ההשתקפות ומתרגם אותה לתצלום . עקבתי אחר קנקן המים וחשבתי על וורמיר ובו זמנית הקשבתי לשירים אך לא כל כך קלטתי את מה שנאמר בהם. נדמה לי שאני מסוגלת להתמקד רק בחוש אחד. אומר בהכללה, שכשאני רואה אני לא שומעת וכשאני שומעת אני לא רואה. רכשתי את הספרים של שניהם ואוכל לקרוא בהם, בנחת.
כד המים באור ואילו המשורר דניאל באומגרן בחושך.
דובר גם על " מצבם של המשוררים". לאחר מפגש זה שוכנעתי שעל המשוררים להרפות מההוצאות ולפרסם את השירים בעצמם. זה יותר כלכלי ומאפשר יצירה חופשית ועצמאית. ישנם עורכים בשוק החופשי ואפשר להיעזר בהם. טוב יהיה אם יתאגדו ביחד ויקימו קבוצת לחץ מול הוצאות הספרים, בתי הדפוס וחנויות הספרים. אולי, אנחנו, אוהבי הישרה, צריכים להדיר את רגלינו מחנויות שלא מוכרות ספרי שיר , גם כאלה שלא הודפסו בהוצאות מוכרות. אני חושבת לחזור ולעיין בשירים שכתבי ולבדוק את האפשרות לפרסם אותם. ההתרגשות במפגש, היום, עוררה אותי לדבר. נדמה לי שמפלס החרדה המלווה מחשבה כזאת מתחיל לרדת.
המשוררים דניאל ותום והשמש השוקעת. שניהם למדו באונ' בן גוריון.
דניאל באומגרטן
תום הדני . הוא קרא שיר שדיבר על עץ תמר בשדרות רגר . זו השדרה הנשקפת מבעד לתכפיו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
