הגיע הזמן לעדכן חח :)
14.10 - היומולדת שלי. הנה התחילה השנה האחרונה שלי כקטינה. כן לפעמים זה מציק, אבל יאללה זאת הילדות שלי, צריך להנות קצת.. למרות שלא יוצא הרבה לצערי. הממ.. -_-
כמה חברות מקסימות באו להגיד לי מזל טוב, הביאו לי עוגה, כייסף וורדים.
אה וכמו שאתם רואים צבעתי לשחור סוף סוף =]
בערב, דודו, הבנאדם הכי טוב שאני מכירה עלי אדמות, הגיע הישר מביתו ברמת גן עד מעלות כדי לקחת אותי ולהביא אותי לת"א למסיבת היומולדת שלי. לפני המסיבה נכנסתי לדנה nox fashion (מזל טוב על פתיחת החנות!) ועשיתי לעצמי מתנת יומולדת. קניתי אצלה מחוך בטן דמוי עור וחצאית ארוכה תואמת שכל הרגליים בה בצדדים חשופות לגמריי. וקיבלתי במתנה חוטיני דמוי עור תואם חחח משעשע =))
המסיבה עצמה הייתה ממש אחלה! הייתה מוזיקה טובה רוב הזמן, והיו אנשים טובים. למרות שחצי מהזמן ביליתי מחוץ למועדון זה היה לא פחות טוב. ובטוב ליבו, אחרי הרבה שכנועים, הסכים להסיע אותי ואת גילינקה חזרה הבייתה. האמת כואב לי עליו, מסכן שהיה צריך לעשות את כל הדרך הזאת 4 פעמים.. ועוד הייתה לו תאונת דרכים בדרך חזרה =\\
*צריכה לקבל עוד תמונות מדודו ברגע שהמחשב שלו יחליט לעבוד.
17.10 - נוחתת יחד עם שאר חברי המשלחת והמורה בנמל התעופה של ברלין. הרגשה כאילו אנחנו בתוך משחק המחשב project I.G.I כשרואים מסביבנו רכבים שנראים כמו מיני טנקים שנלקחו מאחת ממלחמות העולם, וחיילי קומנדו עם דיברויות עומדים עם רובה ביד, הוחח נאצים קטנים ויפים שכמותכם =))
הרכב:
הגענו למלון. עוד כמה שעות צריכים להגיע הגרמנים. אני פוחדת פחד מוות.. מראש אני יודעת לא לצפות להרבה כי הרב-צ'ובאק סיר אוליבר, הודה מראש שהוא כבר לא כל כך נמשך אליי יותר, כששאלתי אותו על זה במסנג'ר כמה ימים לפני הטיסה. אז הנה הגרמנים באים.. חשבתי שלפחות יכנסו קודם הבנות ואני אחבק אותן ואז אני אראה אותו בא באופק ואראה מה יהיה כבר. אבל ברגע שיצאנו מהחדר כדי ללכת לברך אותם, פתאום אני רואה שהוא הראשון שעומד כבר בתוך המלון, כשכל שאר הגרמנים בחוץ. הוא לוחץ יד לאומקה ולפלציק, ואני כאילו השלישית ואני פשוט מביאה לו את היד במרירות והולכת משם מהר ללכת להגיד שלום לגרמניות. בקיצור ככה התחיל השבוע המסריח שלי בברלין. משם זה המשיך במשך הימים לבכי, התפרצויות, מצב רוח דכאוני איום ונורא, סכסוכים עם חברי המשלחת, השתכרויות מוגזמות ועוד. חבל שהתחלנו להנות באמת רק ביומיים האחרונים של הביקור.. אפילו התחברתי אל ילדה ממש מתוקה שלא חשבתי בכלל שאחבב אותה, והבנתי שהייתי ממש רעה אל ילדה אחרת שאולי נדלקה עליה, ואני חשבתי שהיא זאת שנדלקה עליו, וכמה מגעיל מצידי פשוט תקעתי בה מבטים של שנאה, ומי שראה אותי דופקת מבט שנאה יעיד שזה לא כל כך סימפטי.. בכל מקרה, ביום של הנסיעה שלהם, הגענו לתחנת הרכבת שלהם, אני מנסה לטחון dunken donats כדי להמתיק לעצמי את האווירה, ובסוף מגיעים לרכבת, והגיע רגע הפרידות. אין מצב שזאת הייתה פעם אחרונה שראינו אותם.. תסלחו לי, אבל פשוט אין מצב.. אני מסרבת להאמין לזה. והכי חשוב, קשה לי לקלוט שזאת הייתה אולי הפעם האחרונה שאני רואה את אולי. אני לעולם יותר לא אוכל להסתכל עליו, להיזכר במה שהיה ולא יהיה יותר. טוב כמובן זה יותר טוב בשבילי.. אבל עדיין כואב. אחרי שנפרדתי מכולם, הוא ניגש אליי ובחיוך דבילי מושיט את היד שלו ואומר לי שלום. די.. טוב הם נסעו. זהו. זה נגמר?.. לא רוצה :( באטי גותיק אומר שהוא לא רצה להרוס לי את החיים.. אז תודה לך אולי, שלא הרסת לי את החיים. וואו..
תמונות:
הרייכסטאג
מבט מהרייכסטאג
בפרלמנט
סייבר פרח מהמוזיאון היהודי O.ם
ליד בניין סוני
מחוץ למלון שלנו עם הרכב הפרסומי
הלילה האחרון עם הגרמנים בבאר
תמונה קבוצתית לפני הפרידה
המשך התמונות מחר.. שרת ההעלאה מת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
