אין פה מה לקרוא

ובכן, בסביבות עכשיו מסתיים היום הראשון לשבוע האחרון של הסימסטר האחרון של השנה הראשונה שלי בלימודי התואר. מבולבלים? גם אנחנו!

האואיל להסביר?

נאאא אתן לכם להתענות עוד קצת בניסיון להבין את המשפט הגאוני הנ"ל...אנא קראו אותו שנית ואל נא תתעצלו!

רק שתדעו שחדו"א2 זה יותר נורא... ואם אני מסוגלת להתרכז 2 דקות (אך לא יותר לצערי) במקצוע המסורבל הזה, תוכלו גם אתם לטרוח ולהפעיל את תאי המוח המועטים הדרושים להבנת כוונתי המבולבלת.

אז מכיוון שהמבחנים בפתח וכולנו במתח ובקרוב אף אזכה לראות שוב את כל דרי המכללה מאכלסים כל חור שניתן לטחוב בו בנוחות יחסית את דפיהם המקומטים, בעודם תולשים שיערות מרקותיהם הדלילות גם ככה וממלמלים בקדחתנות נוסחאות משולבות בקללות חרישיות לאל שברא אותם ואפשר להם לנסות ולהפוך למהנדסים מן המניין (נשימה עמוקה לפני המשפט הארוך הבא), אערוך כעת סיכום שכותרתו: "עד כמה המצב שלי גרוע באמת (הרי לא לחינם התלוננתי כה רבות על לימודיי בפלטפורמה הנלוזה הזאת) ומה אני הולכת לעשות בכדי לא להתאבד בזה הרגע בשל טמטומי הרב שהביאני למצב זה".

פיזיקה 2 מ' (יום שני 07.07):

מה עשיתי?!: גופי אמנם היה נוכח בהרצאות של השבוע - שבועיים הראשונים של קורס זה, אך נפשי טיילה במחוזות יפים יותר, בהם כוח הכבידה אינו פועל וגאוס זו קללה קשה מנשוא. בתרגולים שרדתי זמן רב יותר, אך לאחר זמן-מה נוכחתי שאיני יודעת דבר מהתיאוריה של הקורס ולכן כל מילה מדברי המתרגל היוותי ג'יבריש מאוד מגעיל עבורי ולכן החלטתי להיעדר משיעורים אילו גם כן. את העבודות לא הכנתי. את הוובאסיינים (שיעורי בית שמוגשים באינטרנט) העתקתי במקרה הטוב והתעלמתי מהצורך בהכנתם במקרה היותר רע. בבוחן האמצא קיבלתי 30, בבוחן תרגילים אחד קיבלתי 65 (בערך פי 6.5 ממה שציפיתי לקבל) ולבוחן תרגילים שני פשוט לא ניגשתי.

לסיכום: מצב קטסטרופלי!!! אני יכולה להגיד בשיא הכנות שאני יודעת בערך 10 אחוז מכל החומר שנלמד הסימסטר!

שולה סיכמה את זה טוב עבורי:

-אני: "אוי לא! אם אני אעבור את פיזיקה, אני לא אקבל סימסטר קיץ!"

-שולה: "אל תדאגי... את לא תעברי!"

ובכן, רוב הסיכויים שבאמת לא אעבור אך מה שכן אעשה הוא לגשת סתם כך ללא התכוננות אל המבחן הסופי ולבדוק האם דף נוסחאות ודימיון בריא יועילו לי במשהו.

מה אעשה? מה אעשה???: אנסה לקבל ציון טוב במעבדה בפיזיקה, אגיש מכתב בקשה לצבא בהקדם האפשרי לקבלת סימסטר קיץ ואקווה לטוב.

חדו"א 2 (יום חמישי 10.07):

מה עשיתי?!: ברוב ההרצאות נכחתי ואף השתדלתי להקשיב... כנ"ל לגביי התרגולים... אך התרגול העצמי! אויה על התרגול העצמי! אחד כזה לא נוכח בבית ספרנו מעולם! אנו מכחישים כל קשר!

למבחן האמצע לא ניגשתי, לתרגולים לא התכוננתי ואפילו העזתי להשתמש בכספו של הצבא לשיעורים פרטיים אליהם באתי לא מוכנה וניקרתי לרוב (אך הם דווקא תרמו להשכלתי המועטה!).

בחדו"א ניזכרתי בערך בשבוע האחרון ומאחר ולפיזיקה לא אקדיש זמן התכוננות, כעת אני מנסה להשלים את החסר באופן שיטתי ורחב היקף. רוב הסיכויים שלא אספיק לעבור על כל החומר בצורה שכזאת, אבל אופטימיות זו לא מילה גסה מאוד.

לסיכום: כעת אני במערך תירגול 3. מתוך 14 מערכי תרגול. פותרת את כל השיעורים, עוברת על כל המחברת והתיאוריה ומתפללת לאל הגדול בו אינני מאמינה שאצלח את הסיוט הזה.

מה אעשה? מה אעשה???: אצטייד באופטימיות זהירה ובמחשבה מנחמת שמה שלא אספיק לדעת במועד א' בטוח אספיק לדעת במועד ב'.

סטטיסטיקה והסתברות (יום שני 14.07):

מה עשיתי?!: להרצאות הגעתי ואפילו כמעט שלא איחרתי וכן לתרגולים. חוץ מממש לקראת הסוף כשהחומר היה ממש קשה להבנה והמתרגלת תיסכלה אותי עד מאוד בדרך הלימוד שלה. את חוברת התרגילים של הקורס פתרתי עד הפרק השלישי כולל. מתוך 8 פרקים... כשכל פרק נהיה יותר ויותר קשה וארוך.

לסיכום: אני לא במצב טוב במקצוע הזה שמסתבר שהוא מאוד קשה והמרצה נותנת מבחנים דיי בלתי פתירים.

מה אעשה? מה אעשה???: אנסה לפתור את כל חוברת ההרצאות וגם לפתור כמה שיותר מבחנים וכרגיל, אקווה לטוב... ומ-ק-ס-י-מ-ו-ם מועד ב'.

אנגלית טכנית 2 (יום שלישי 22.07):

מה עשיתי?!: לא עשיתי הרבה אבל עדיין: זהו האור שבחיי! הנקודה מתנה בכל הסימסטר המזדרגג הזה! כל מה שעלי לעשות הוא רק להתכונן כמו שצריך על המאמרים ולא לזלזל...

לסיכום: רק לא לזלזל! לבוא מוכנה ולקבל את ה-90 מתנה הזה...

מה אעשה? מה אעשה???: נמנמ.. לפחות במקצוע זה, לא אגש למועד ב'.

מישדי"פ (יום חמישי 24.07):

מה עשיתי?!: להרצאות הגעתי חוץ מלאחת, המרצה מצויין ומעביר את החומר בברור ולכן גם יושב אצלי בראש בצורה לא מאוד רעועה. מה שכן, גם כאן כרגיל זלזלתי בתרגול העצמי ומתוך חוברת בעלת... נדמה לי(!!!)(אפילו לא בדקתי) 8 פרקים אני שוב בפרק 3. למבחן האמצע ניגשתי וקיבלתי 76 אבל זאת מכיוון שברוב טמטומי והיותי אסטרונאוטית, לא שמתי לב שלמבחן יש עוד דף וכך יצא שלא פתרתי 2 שאלות אמריקקאיות יחסית קלות ופספסתי קבלת 92

לסיכום: בינתיים איני יודעת הרבה במקצוע הזה אבל אני מחבבת אותו והמרצה היה טוב וגם אני יודעת שליש מהחומר... הבעיה היא שהמלאכה רבה, פתירת כל תרגיל לוקחת זמן רב עד מאוד וחריקת שיניים שמצריכה ביקור דחוף אצל הרופא הקרוב והזמן קצר עד מאוד, מה גם שיום לאחר מכן יש לי עוד מבחן.

מה אעשה? מה אעשה???: מה אוכל לעשות?! אחרוק שיניים ואנסה לפתור את כל חוברת התרגילים וכמובן לפתור גם מבחנים משנים קודמות (במחשבה שניה, אולי אפתור רק מבחנים ואת החומר אלמד דרכם במקום לבזבז זמן עד פתירת תרגילים רגילים).

מעגלים ספרתיים (יום שישי 25.07):

מה עשיתי?!: חטאתי. כדי להבין אפילו קצת את המקצוע הזה הייתי צריכה קודם כל, לפני תחילת הקורס לעבור על המחברות מלימודיי בהנדסאים (לא שהיה לי זמן לזה כי הייתי עסוקה בלהשלים ציונים עוד מהסימסטר הראשון על חשבון הסימסטר הנוכחי)(הקורס הזה הוא קורס מתקדם ואני לומדת אותו עם אנשים משנה שלישית ורביעית בגלל שאני עושה מסלול השלמה מהנדסאית למהנדסת), הייתי צריכה להקשיב בשיעורים, לא להתנתק ולחשוב מחשבות משל עצמי, לכתוב כל מילה היוצאת מפי המרצה ולא לאחר ולהבריז. הייתי גם צריכה לפתור את העבודות להגשה בעצמי במקום להעתיק אותן ללא הבנה (!!!!)(לזכותי יאמר שניסיתי... ותלשתי הרבה שיערות ברוב תסכול בגלל ניסיוני להגיע להבנה קלושה) והייתי צריכה לנצל את שעות הקבלה של המרצה ולהעזר בהסבריו. לא עשיתי דבר מאילו וכעת מצבי בקנטים.

לסיכום: מלבד פיזיקה, זהו הקורס עם רמת הידע הכי נמוכה שלי בו, מה גם שאין לי ממש דרך להשלים את הידע הזה...

מה אעשה? מה אעשה???: לקוות לטוב וזה הכל בערך... אה! ולקוות שמאי יודעת קצת יותר ממני את החומר ושיהיו לה מספיק עצבים להסביר לי

תכנות (יום ראשון 27.07):

מה עשיתי?!: זה קורס, שלא באמת למדתי משהו חדש בו (למדתי תכנות גם בהנדסאים). חומר שכן למדתי והיה חדש, נשאר חדש במוחי ולא טרחתי באמת ללמוד אותו. בתחילה הייתי מכינה בעצמי את העבודות להגשה ואפילו נהנית מכך, אבל לקראת העבודות האחרונות, דן, הבנאדם הכי נחמד ומעולה ביקום, היה תורם מהידע הרב והגאוני שיש לו ונותן לי ולמאי את העבודות שלו. לפחות במבחן האמצע קיבלתי 96, אבל המבחן מועיל רק אם אתה נכשל וזה לא התרחיש הכי טוב, לא כן?

לסיכום: אז יוצא שמה שידעתי כבר, אני יודעת גם עכשיו. מה שלא ידעתי קודם, צריך ללמוד.

מה אעשה? מה אעשה???: אצלם את המחברת של הבחורה שכותבת כל פיפס שיוצא מפי המרצה, אעבור על הכל, אשלים את מה שלא תירגלתי בעצמי ואפטור מבחנים. אה, ואקווה לטוב.

איך לעזאזל את מתכוונת להספיק להשלים את כל המטלות המעיקות והענקיות הללו?!?!?

גם לזה יש לי תשובה!

עכשיו אני לומדת לחדו"א כולל הסופ"ש (אגב, לס' יש יומולדת וזה גם יקח לי מזמן ההתכוננות וגם עוד צריך להשקיע זמן בחיפוש מתנה).

בימים ראשון עד רביעי אפתור מבחנים בחדו"א ובמקביל אשלב קצת למידה לסטטיסטיקה לנסות ולהדביק פערים.

אסיים עם חדו"א ואתמקד בסטטיסטיקה. אעשה את המבחן.

אז אתחיל ללמוד למישדי"פ ומעגלים.

יום לפני אתכונן למבחן באנגלית.

אמשיך עם מישדי"פ ומעגלים ואעשה את המבחנים.

אלמד ביומיים לתכנות.

זה אומנם בלתי אפשרי אבל אל תנפצו לי את הבועה!

לאחר שסיכמתי לי את כל התיכנונים כי בעצם קשה לי להתרכז בחדו"א אחזור אל אהובתי.

וזה האמת עוד דבר - המכשול הכי גדול בפני סיום הסימסטר הזה כמה שיותר בהצלחה הוא בעצם - אני. קשה לי מאוד להתרכז למשך יותר מכמה דקות בלי להתעסק בדברים אחרים... מה עוד שנהייתי ישנונית מדי בזמן האחרון, ישנונית בצורה חמדנית... שינה של 7 שעות לא מספיקה לי! צריך להשלים ל-11 שעות!

אז אילו שני דברים שצריכים מעכשיו להיעלם... ואז יהיה טוב!

יהיה טוב!!!

"...מבוגרים אוהבים מספרים.

כאשר אתה מספר להם שיש לך חבר חדש, לעולם לא ישאלו אותך אודות דברים שבמהות.

הם לא ישאלו: "מה צליל קולו? איזה משחקים אהובים עליו ביותר? האם הוא אוסף פרפרים?"

תחת זאת ישאלו: "בן כמה הוא? כמה אחים לו? מה משקלו? כמה כסף משתכר אביו?"

רק כך הם חשים שהם מכירים אותו.

אם תאמרו למבוגרים: "ראיתי בית יפה בנוי מלבנים חכליליות, ולו פרחי גרניום בחלונות, ויונים על הגג", לא יוכלו לשוות בעיניהם את הבית כלל.

יש לומר להם: "ראיתי בית שמחירו מאה מיליון פרנק", ואז יתפעלו: "או, איזה יופי!"

[...]

כאלה הם. זו אינה אשמתם. ועל הילדים לנהוג בהם באורך-רוח. אבל אנו, אנו שמבינים את החיים, אין אנו מייחסים חשיבות למספרים.

[...]

ודאי אשגה בפרטים מסויימים בעלי חשיבות, אבל אין זו אשמתי - ידידי מעולם לא הסביר לי דבר.

אולי חשב שאני כמוהו, אבל לרוע המזל אינני יכול לראות כבשים מבעד לדפנות קופסה.

אולי דמיתי קצת למבוגרים.

הייתי אנוס לגדול.

[...]

בפלנטה השניה גר אדם רברבן.
"אה! הנה מעריץ בא לשחר פני!" הכריז הרברבן מרחוק, כאשר ראה את הנסיך הקטן מתקרב. כי בעיני רברבן, כל האחרים הם מעריצים.

"בוקר טוב!" אמר הנסיך הקטן. "יש לך כובע משונה".
"זה כובע להגבָּהַה. זה להגבהה לאות הוקרה, כאשר אנשים מריעים לי. לרוע המזל איש לא עובר כאן."
"אה, כן?" אמר הנסיך הקטן, שלא הבין על מה הוא שח.
"מחא כפיים", אמר לו האיש הרברבן.
הנסיך הקטן מחא כפיו, והאיש היהיר הגביה את כובעו בענוותנות, לאות הוקרה.
"זה יותר משעשע מאשר הביקור אצל המלך," אמר בליבו הנסיך הקטן. הוא שב ומחא כפיו, והרברבן שוב הגביה את כובעו.

בחלוף חמש דקות של תרגול, הנסיך הקטן התייגע מן המשחק החד-גוני. "ומה צריך לעשות כדי שהכובע יונמך?" הוא שאל.
אבל הרברבן לא ענה. רברבנים לא שומעים כלום מחוץ למחמאות.
"האם באמת אתה מעריץ אותי מאד?" חקר את הנסיך הקטן.
"מה פרוש 'מעריץ' "?
"להעריץ פירושו להכיר בכך שאני האדם הנאה ביותר, הלבוש בצורה ההדורה ביותר, העשיר ביותר והפיקח ביותר על פני הפלנטה."
"אבל אתה לבדך בפלנטה זו!"
"רָצֵה אותי בבקשה, הערֵץ אותי בכל זאת."
"אני מעריץ אותך," אמר הנסיך הקטן, מושך בכתפיו, "אבל למה זה חשוב לך?"

והוא פנה לדרכו.
"מבוגרים הם ללא צל של ספק מוזרים", חשב, שעה שהמשיך במסעו.

[...]

הפלנטה הרביעית היתה שייכת לאיש עסקים. הוא היה כה שקוע במלאכתו שאפילו לא נשא מבט כאשר הנסיך הקטן הגיע.

"בוקר טוב," אמר לו הנסיך הקטן. "הסיגריה שלך כבויה."

"שלוש ועוד שתיים הם חמש. חמש ועוד שבע הם שתים־עשרה, שתים־עשרה ועוד שלוש הם חמש־עשרה, בוקר טוב, חמש־עשרה ועוד שבע הם עשרים־ושתים, עשרים־ושתים ועוד שש הם עשרים־ושמונה, אין לי זמן להצית אותה שוב, עשרים־ושש ועוד חמש הם שלושים־ואחת. פיו! אם כך הסכום הוא חמש־מאות־ואחת מיליון, שש־מאות־עשרים־ושתים אלף, שבע־מאות־שלושים־ואחת."

"חמש מאות מיליון מה?" שאל הנסיך הקטן?
אה? אתה עוד כאן? חמש מאות ואחת מיליון...אני כבר לא יודע...יש לי עוד עבודה רבה! אני עוסק בעניינים בעלי חשיבות. אינני מתעסק בשטויות. שתים ועוד חמש הם שבע..."

"חמש מאות ואחת מיליון של מה?" חזר הנסיך הקטן, אשר אף פעם בחייו לא הניח לשאלה, אחרי ששאל אותה.

איש העסקים הרים את ראשו.
"במשך חמישים וארבע השנים בהן ישבתי בכוכב זה, הופרעתי רק שלוש פעמים. הפעם הראשונה היתה לפני עשרים־ושתים שנה, כשחיפושית מַאי אחת נפלה הנה השד־יודע־מאין. היא השמיעה זמזום נורא ואיום, ונפלו בחשבון שלי ארבע שגיאות. הפעם השניה היתה לפני אחת־עשרה שנים, כשטרדה אותי התקפת שגרון. אינני מתעמל די הצורך, אין לי זמן לבטלה, הפעם השלישית...ובכן, זוהי הפעם השלישית! אז אמרתי, חמש מאות ואחת מליון.."

"מיליון מה?"
איש העסקים הבין שאפסה התקוה שיניחו לו לנפשו.
"מיליונים של הדברים הקטנים האלה," הוא אמר, "אשר לפעמים נראים בשמים."
"זבובים?"
"לא, דברים קטנים מנצנצים."
"דבורים?"
"לא. דברים קטן מוזהבים שמעוררים חולמנות בקרב חדלי־אישים. אבל אני עוסק בעניינים בעלי חשיבות, אין לי זמן לחולמנות."

"אה! אתה מתכוון לכוכבים?"
"כן. כוכבים."
"ומה אתה עושה עם חמש מאות מיליון כוכבים?"
"חמש־מאות־ואחת־מיליון, שש־מאות־עשרים־ושתים־אלף, שבע־מאות־שלושים־ואחת. אני אדם רציני, דייקן."
"ומה אתה עושה עם כוכבים אלה?"
"עושה בהם?"
"כן."
"כלום. הם שלי."
"הכוכבים שלך?"
"כן."
"אבל פגשתי כבר מלך ש..."
"מלכים אינם בעלים של שום דבר - הם מושלים על דברים. זה ענין שונה לחלוטין."
"ומה הטעם בכך שאתה בעליהם של הכוכבים?"
"הטעם הוא בכך שהם עושים אותי איש עשיר."
"ומה הטעם בכך שאתה עשיר?"
"הטעם הוא שאני יכול לקנות עוד ועוד כוכבים, אם הם מתגלים."

"אדם זה", חשב הנסיך הקטן לעצמו, "ההגיון שלו הוא כמו זה של השתיין המסכן שלי..."
למרות זה, היה את נפשו לשאול עוד כמה שאלות.
"כיצד יתכן שאתה הבעלים של הכוכבים?"
"למי הם שייכים?" התריס האיש העשיר.
"אינני יודע. אינם שייכים לאיש."
"אם כך הם שייכים לי, משום שאני האדם הראשון שחשב על כך."
"זה מספיק?"
"כמובן. כאשר אתה מוצא יהלום שאיננו שייך לאיש, הוא שייך לך. כאשר אתה מגלה אי שלא שייך לאף אחד, הוא שלך. כאשר צץ במוחך רעיון לפני שצץ במוחו של מישהו אחר, הוא שלך. ואני, אני הבעלים של הכוכבים, משום שאיש לפני מעולם לא חשב על כך."
"כן, זה נכון," אמר הנסיך הקטן. "ומה אתה עושה איתם?"
"אני מנהל אותם", השיב איש העסקים. "אני סופר אותם, וסופר אותם שוב. זו מלאכה קשה, אבל אני אדם רציני!"
עדיין לא נחה דעתו של הנסיך הקטן.
"אם יש לי צעיף", הוא אמר, "אני יכול לכרוך אותו על צווארי, ולקחת אותו אתי. אם יש לי פרח, אני יכול לקטוף אותו ולקחת אותו אתי. אבל אתה אינך יכול לקטוף את הכוכבים מן השמים."
"לא, אבל אני יכול להכניס אותם לבנק."
"מה הכוונה בזה?"
"הכוונה היא שאני יכול לרשום את מספר הכוכבים שלי על פיסת נייר קטנה, ואז להניח את הנייר במגירה ולנעול אותה במפתח."
"וזה הכל?"
"די בכך", אמר איש העסקים.

"זה משעשע," חשב הנסיך הקטן. "זה די פיוטי, אבל לא כל כך חשוב."
דעותיו של הנסיך הקטן באשר לדברים בעלי חשיבות, היו שונות עד מאד מאלה של המבוגרים.
"אני הנני בעלים של פרח," הוא המשיך, "שאני משקה בכל יום. יש לי גם שלושה הרי־געש שאני מנקה בכל שבוע (משום שאני מנקה גם את הר־הגעש הכבוי - לעולם אין לדעת). להרי־הגעש שלי ולפרח שלי, יש תועלת מכך שאני בעליהם. אבל אתה, לכוכבים אין תועלת מכך שהם שלך..."

איש העסקים פער את פיו, אך לא מצא דבר להגיד, והנסיך הקטן הלך לדרכו.
"מבוגרים הם ללא ספק לגמרי משונים", שח אל נפשו, בעת שהמשיך במסע. "

הנסיך הקטן
אנטואן דה סנט אקזופרי
תרגום - ג'וד-שבא

מה שמפחיד הוא שאם פעם, כשקראתי את הספר הזה, נדתי בראשי על טפשותם של המבוגרים, כעת אני אחת מהם.

קודם כל, אני רוצה להרגיע את עצמי ולהגיד שיהיה בסדר.

כבר מזמן מחכים לסוף העולם והוא מאכזב ולא מופיע, אז מה הסיכויים שהוא יגיע דווקא בחודש הקרוב הבא עלינו לרעה?

שליטה עצמית.

זו בעיה.

כי אין לי אחת כזאת.

מה שכן יש לי, זה מאגר בלתי נדלה של רעיונות מה לעשות עם עצמי (לא רעיונות כאילו טובים ומעניינים, נא להרגע) במקום להביא את עצמי למצב למידה (גם לכתוב בבלוג זהו רעיון חביב ביותר).

היום חיפשתי רעיונות למתנה (ע"ע חוסר למידה) לחבר שלי (שבוע הבא הוא בן 21! צעיר...) וגיליתי משהו שלא ידעתי - שאם יש לך כסף, השמיים הם הגבול!

יש כ"כ הרבה דברים מעניינים שאפשר לבצע אם רק לא הייתה לי בעיה להוציא בשניונת אחת בין 500 ל-1000 ש"ח   (אה, וכן, גם אוטו חסר לי... הבעיות בחיים שלי פשוט לא נגמרות, הא?)

מסאז'ים, צימרים, ארוחה זוגית על חוף הים עם שף פרטי, צניחה חופשית, טייס ליום אחד, מצפה כוכבים, טיול ג'יפים... כ"כ הרבה אפשרויות מעניינות...

אך בינתיים אסתפק במתנה קצת יותר צנועה: קצת נדוש אבל - מתנת 5 החושים (למי שלא מכיר: נותנים על כל חוש מתנה. למשל ריח - בושם, שמיעה - דיסק, וכדומה). בנוסף, אני מתכננת לנסוע איתו (באוטובוס ) בערב לחיפה ולעשות פיקניק על חוף הים. ובכן, אזדקק לכישוריי התכנון הטובים ביותר שלי שכן נגזר עלי השבוע לכתת רגליי למיטב חנויותיה של העיר ולמצוא מתנות חושים, וגם להמציא ארוחת גורמה שתבושל על הכיריים העלובים במעונות (מישהו אמר פנקייקס? רק חבל שעונת התותים נגמרה...).

אז התכנון הוא לנסוע ביום חמישי אחר הצהריים כי הוא יוצא חמשוש. אמנם היומולדת ביום שבת אבל האוטובוס לא ממש. גם בטח הוא ירצה לעשות משהו עם החברים לא?

כשאהיה מבוגרת ולא לחוצה בכסף, אכנס שוב לאתרים המגניבים הללו עם שלל ההצעות המקוריות והכה חמסניות ואז גם אפנק את סובביי!

אך כרגע אני סטודנטית פושטת יד (אילוסטרציה: )(ולהזכיר לי שאני סטודנטית נתמכת שמוכרת את נפשה עבור הכסף של צבא ההגנה לישראל לא יהיה יפה במיוחד מצידכם).

חשבתי על משהו.

אני מתפשרת תמידית.

אני אשמח במה שיש לי ואנסה להוציא מזה את המיטב.

זה לא טוב.

למה אני לא שואפת בדיוק למה שאני רוצה? למה אני צריכה להתפשר על הרבה פחות מכך?

בגלל רגשות אשמה ונפילה ללחצים.

כי בעצם, אם אני תמיד שמחה במה שיש לי ואם אעשה טעות ואעזוב משהו שהתפשרתי עליו אבל שטוב עבורי, עדיין אשמח במצב החדש שבו אהיה, לא כן?

למה אני צריכה קודם לבחור ורק אז להתאהב במה שבחרתי?

למה אני צריכה לגלות את הרגעים המתוקים בבחירתי ולהיות כה מופתעת מכך, שכן בעצם הציפיות שלי כ"כ נמוכות ואני בכלל לא מצפה שיהיה לי טוב עם בחירתי?

השאלה הכי גדולה שלי בעצם היא: האם ההתפשרות היא טובה או לא?

התפשרתי, לא הלכתי עם הדבר שהכי רציתי, והופתעתי לטובה!

אם כך, זה טוב?

או שאני עדיין פחדנית?

אתמול דיברתי עם חברתי שאמרה שהיא ניסתה דבר כלשהו ואז החליטה שמכיוון שזה לא מתאים לה בול, היא תלך על דבר אחר.

וזה מותר.

ורצוי.

אנחנו צריכים לשמור על סטנדרטים גבוהים לגביי חיינו.

אולי היא פיספסה ואולי היא תתחרט, אבל לפחות היא שלמה לגביי הבחירה שלה.

ואני לא.

תמיד שואלת, מה היה אילו והאם כדאי לחתוך.

אולי זה פשוט הטבע שלי.

ואולי כדאי שאני אציב לעצמי סטנדרטים קצת יותר גבוהים.

אני פחדנית.

בסוף אני שמחה בגלל הבחירות שלי, אבל רק בסוף.

משהו מצחיק - אחת המתמודדות בכוכב נולד ניגנה איתי בתזמורת. מיד כשגיליתי הרמתי טלפון לחברתי שגם כן ניגנה איתי - כי הרי נושא שכזה לריכולים מצריך טלפון, וכמה שיותר דחוף יותר טוב.

מפה לשם בירברנו על התפקיד המאתגר שלה בצבא, על מה שהיא הולכת לעשות לאחר מכן, על הלימודים המתסכלים שלי והגענו למשהו מאוד חשוב וטוב - הנגינה שלנו. ומאחר שאני לא נגעתי בכינור כבר שנתיים (~סמיילי מבוייש מאוד~) והיא כבר חצי שנה החלטנו לעשות מעשה ולאחר שתעבור תקופת מבחניי נתחיל לנגן יחדיו בדואט. מה גם שהבחורה מנגנת מצויין אז יהיה לי אתגר לנגן לפחות טוב כמוה (שזה אומר שאצטרך להתאמן הרבה). בכל מקרה, כל תירוץ לגעת בכינור הוא משובח עד מאוד וכמה כבר אמא שלי ניג'סה לי למצוא איזו מסגרת נגינה (מאז שניגנתי בסימסטר הראשון שלי בהנדסאים בתזמורת החפשנית של הטכניון) - אז עכשיו סופסוף זה מתבצע! מה גם, שאני היא זו שהעלתה את הרעיון ~תפיחה גאוותנית על השכם~

אם תהיו חמודים מאוד ולא תצחקו עלי שאני חנונית עתודאית שלומדת חשמל ומנגנת על כינור  אולי תוזמנו לאיזה מופע שנעלה לאחר שנהיה מעולות יחדיו =P

וואו, הדיבור על זה ממש מעלה לי את המצב רוח...

מירי בן-ארי

Choi Ye-eun

David Garrett

וואו.. אתה יפה... אתה פנוי? (OMG איזו כתבה נוראית-בקישור!!!! הוא נפל על הפאקינג סטראדיוארי שלו!!! עעעההה)

נו, סתם התחשק לי לשים תמונות של כנריות כוסיות...  

(ואז לא התאפקתי בגלל היופי של האחרון למרות שלא.. הוא לא אישה)

נ.ב.: לא באמת שמרתי על המטרות שלי ללכת לישון לפני 12 ו... ללמוד...