אין פה מה לקרוא

מסכנה שכמותי! יושבת שעות על גביי שעות וקוראת ספר עב כרס, הכתוב בשפת הפלאים המסתורית - האנגלית, ספר שמנסה לבאר לי ולו במעט את כל אותם ציורים מוזרים שמרצדים על המסך ואמורים בסופו של דבר לעזור לי להפעיל מעגל חשמלי או שניים!

המצב יותר גרוע משציפיתי - האינפוזיה מנותקת! אין גישה לאינטרנט! אפילו המייל הצבאי נותר כאפשרות מעורפלת שאף אדם לא יטרח לפתוח לי. לכן, כל שנותר לי הוא להתענות על כסאי, בקובייתי המושאלת (אילו שיחזרו בקרוב מבה"ד 1 יתבעוה חזרה ) ולכתוב כל מחשבה שאינה קשורה לנושא לשמו זימנו אותי במחברתי הסגלגלה, שנקנתה מיוחד לכבוד הסטאז' ואפילו עדיין נושאת בגאון את מחירה!

מגוריי הבנות בבסיס מפליאים אותי - הכיצד הצליחו לקבץ יחדיו כמות כה רבה של בנות גסות רוח שחושבות שלצעוק, לשיר ולהפעיל מוזיקה מסולסלת בשעות הלילה המאוחרות הינן פעולות לגיטימיות ומשובבות כל נפש חיה באיזור?

מפליא אותי במיוחד מסדר הבוקר, אשר נועד למנוע מצב של חוסר סדר ואי נקיון בבניין המגורים. בכל שבוע, ביום חמישי הבא עלינו לטובה, מתרוצצות להן במרץ חבורת בנות ממורמרת קשות ומרטיבות ביעילות את הרצפה במסדרונות ובמדרגות. לאחר מכן, עוברים הקצינים בחשיבות מרובה (יום אחד - אני? ) חדר חדר, מנחיתים את חרונם על אותן בנות אשר לא הועילו בטובן ליישר את הדובי שעל המדף ובורחים להם לעיסוקיהם ה"מרובים" (צבא - כן?).

מיד עם הסתלקותם, מציצים להם ראשים רבים מבעד לדלתות החדרים בתוספת מבט תוהה בעיניים - האם השטח נקי ואפשר להמשיך במהלך חיים תקין, שאינו כולל התרפסות והצטדקות? האישור ניתן ומיד מתמלא המסדרון בישויות רבות הממהרות אל עבר היציאה מהבניין, או לחלופין אל עבר השירותים לצחצוח שיניים, או תיקונים אחרונים של האיפור.

התוצאה - לאחר צחצוח, הברקה וטרחה - הרצפה והמדרגות נותרות מנומרות בעקבות בוץ לרוב!

הצעת ייעול - לא היה עדיף בהרבה אילו היו משאירים את המקום כפי שהוא? בכל יום חמישי, המנעו לחלוטין מהרטבת הרצפה וכך בניין המגורים יראה נקי בהרבה!

בגף שלי, אני היא הבחורה היחידה. מזה שנים לא שרתה פה בחורה. לכן עלתה בי תהיה מסויימת, לאחר 3 שבועות של שריצה במקום - מדוע כל הבנים חשים צורך עז לאתר את הנקבה היחידה באיזור (aka אני) ולאחר היכרות מינימאלית, לשפוך בפניה את כל סודותיהם הכמוסים ביותר כולל: כמות הבנות איתן הם שכבו (רמז: לא הרבה), איך הם אוהבים את כל העניין, האם הם מרוצים מביצועיה של בת זוגתם הנוכחית ולמה לא הלך להם עם כל אותן האקסיות?

מה אני נראית לכם? ורדה רזיאל-ז'קונט היקרה?!?!

בוקר. טוב. מיד. תשמע. סירנה. לבדיקה. ווווווווווווווווו....

אנא מכם, דאגו לכך שלכשתושמע הסירנה, מקום המצאכם יהיה בתוך בניין ולא תחת כיפת השמיים, שכן דציבלי הסירנה הינם גבוהים להפתיע, בעודכם נתפסים ממהרים אל עבר הגף (לא איחרתי - זה המסדר שהתעכב בחצי שעה!). נשבעת שהיה לי אינסטינקט רגעי לכסות את הראש בזרועותיי ולצלול את עבר השוחה הקרובה...

בכל מקרה, לא היו לי יותר מדי בעיות לענות לשאלותיה המרובות לאורך מרבית היום ("לא יודעת". "לא יודעת". "אני, את הבגרות שלי בלשון..."), אבל שאלה אחת הפילה אותי לקרשים!

אמא שלי הגיעה אל המילה "זין" במילון  והחלה לברר את מקור המילה, האם 'כלי זין' זו כן המשמעות הגסה, ולמה המילה בעלת המשמעות 'נשק' הפכה ל... זה.

השיחה הכי מביכה שהייתה לי איתה מאז שיחת הדבורים, הציפורים ואמצעי המניעה!!!

הנה הגיע לו שבוע חדש לפתח דלת חיי.

התבנית כבר ברורה:

נקישה בדלת. אני מתרוממת בחוסר חשק אופייני מהספה עליה רבצתי בעצלות עילאית, זרועותי מתמתחות, גופי מתייסר. מציצה בעינית בחשדנות ומעקמת את האף באי חשק - הוא כאן. מתעכבת על כל מנעול ומנעול, מסובבת באיטיות מתמשכת ונוזלת. לבסוף הדלת נפתחת על אף כל מאמצי לעכב בעוד אלפית השנייה את הרגע המרגיז... והנה הוא כבר נכנס! מתרוצץ סביבי בקדחתנות, עובר כסופה ומפזר את חפציי לכל עבר, מקפץ ומרקד בעודו ממלמל מילים חסרות פשר במהירות עצומה, עוצר לרגע לברכני לשלום ובורח לו חזרה לחור הנידח ממנו הופיע.

ואני בפה פעור, מביטה סביבי כמו מקיצה משינה יגעה, ממצמצת פעמיים, טועמת את נוכחותו באוויר ומיד קורסת לאחור אל הספה, מקור אושרי, לשינה מתוקה היראה את שעת היקיצה.

אני מרגישה מצוין כרגע, למקרה ותהית, במקרה תפסת אותי ביום טוב.

האם את זוכרת את אותה התקופה בה עוד עשית את התואר הראשון הארור שלך וחיית חיים חופשיים וחסרי דאגות באופן יחסי?

האם את מתגעגעת אליה? האמת היא, שאני דיי בטוחה שממרחק השנים, בהחלט תהיי מסוגלת להתרפק עליה בגעגועים לרוב.

אני מקווה מאוד ששמרת עלי במרוצת השנים, אני לא רוצה לגלות עוד כמה עשרות שנים גוף ונפש רופסים ורמוסים... אני מקווה מאוד שראית וחווית, שלא התפשרת על שום דבר שלא ראוי להתפשרותך.

אני מקווה שאת חכמה כפליים משאני כעת, שעשית עוד איזה תואר או שניים, שהשכלת ולמדת, שהצלחת לשפר את כל אותם תחומים בחיי שלוקים בחסר ומענים אותי כעת.

אני מקווה שיש לך בחייך אהבה ומשפחה, שאת עוסקת באופן פעיל בכל אותם תחביבים שאני מזניחה בזה הרגע - שאת עדיין מציירת, שיש לך הרכב נגינה משלך, שהכול התקיים בדיוק כפי שאני מתכננת.

אני רוצה להיות בטוחה שאת הילדים שיש לך, את מחנכת בדיוק כפי שאני מצפה – שלא יצאו מפונקים ואטומים, שיהיו יפי נפש ואכפתיים (אפילו אם יש מי שיגחך מאחורי גבם על תמימותם, זכרי שתמימות היא לא מילה גסה), שיהיו משכילים, נאורים, אמנותיים, הרפתקנים, שתתני להם להיות מי שהם רוצים ושלא תכפי עליהם את כל אותם דברים שאינם שלמים בחייך שלך. תני להם עצמאות, תני להם לישון אצל החברים שלהם ולגדל כלב וחתול ואוגר, אל תדחי את הבילוי איתם לאחר כך, אל תתני להם לצפות יותר מדי בטלוויזיה, היי חברתם ואשת סודם כל עוד יאפשרו לך זאת, דברי איתם והקשיבי להם.

אני מקווה מאוד שיש לך גינה! כי אם אין לך, אני אהיה מאוכזבת ממך ברמות. בעצם, אני שולחת אותך בזה הרגע להשיג גינה! וחתול! מהרי...

הלוואי ובאמת נשארת ברוחך ילדה, שלא שכחת את הבוז שרוחש הילד למבוגר שאינו מבין לרוחו, שאת משחקת עם הילדים שלך בכדור ושוקעת לתוך המשחק בהנאה אמיתית.

מעניין למי נישאת (כי עם כל חשדנותך כלפיי מוסד הנישואין, אני בטוחה שבקטע הזה תתרצי בסוף), מעניין אם טוב לכם... אני מקווה מאוד שהבחירה שלך הייתה אמיתית וכנה ונבעה מרגשות טהורים ואמיתיים.

זכרי שמשפחה היא מעל לכל, שההורים שלך הם בין האנשים היותר חשובים בחייך... שאת חייבת להם המון ושתחזירי להם את כל מה שמגיע להם ואף יותר.

אני גם מקווה שיש לך חברים! שאת לא אדם מסוגר... האם טיילת בעולם כמו שתכננת, טראקים, חופים ואיים נטושים, הרים, קפיצות באנג'י וצניחה חופשית... התנסית בכל זה? מהרי...

אני חושבת שקריאת המכתב הזה, עוד כמה עשרות שנים, תזכיר לך איך הייתי. אני לא מאמינה באמת שאשתנה הרבה במרוצת השנים, אך אם יקרה הדבר, מכתב זה יהיה כאן למשמורת, להזכיר לך את כל תקוותייך ומאווייך... אני הייתי פגומה מעט, אך זכה יותר ואילו את, קצת יותר מלוטשת, אך השנים שעברו בוודאי הכבידו על נפשך. זכרי להיות מאושרת ושמחה תמיד. אני מפחדת לדעת אילו דברים רעים בוודאי עברו עליך (מפני שכך הם החיים, עם הטוב והרע שבהם), אבל בבקשה אל תפסיקי להאמין באמרה הטיפשית והבנאלית שאני מאמינה בה – יהיה טוב.

באהבה,

אני.