לפעמים אני תוהה
בעת נדידת מחשבותיי בחורף קר
האם היכולת לאהוב קיימת בי בכלל
לאהוב חזק, בוער, נכון,
ללא סייג וגבול
לשכוח צלקות של לב דואב
מחצי עבר.
תמיד רודפת אנוכי אחר האהבה העלומה
כרדוף אדם רעב אחר כיכר לחם טריה
אך כאשר נדמה - הנה
הנה יבוא הקץ
התקוות מתנפצות כמו גל עיקש
והספק חודר שוב לראשי
מחשבות עיקשות מדפקות
על ההכחשה
אותה בונה אני בחריצות והקפדה
מחשבות שזועקות כמו לעורר שוב את ליבי
אשר קמל.
אהבת אמת, אביר על סוס לבן
האין זו אגדה שיקרית?
ראשי אומר שכן...
לעד נידונתי לרדוף אחר האהבה
וכמו משחק תופסת,
כשהיינו ילדים
לברוח מעליה עד שתתפסני שוב
סחרור של סחרחרה
שלא נפסק לעד.
אהה סתם ניסיון להוציא מחשבות על דף בעת לימודי חדו"א מטמטמי מוח..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
yti
