אוף, ה-word שלי לא פועל! דווקא כשרציתי ללכת על בטוח... אבל עכשיו אני חיה בסיכון שהגרוע מכל עלול להתממש - שחס וכרפס הפוסט הזה ימחק וכל העיניין יגמר בבכי מר. יוהו! living the wild life...
היום הייתי מלכת דרמה לעניין.
אבל אתחיל מן ההתחלה כפי שראוי במקומות מתורבתים כמו בלוג זה:
אני בחורה שאוהבת מאוד לדחות כל סידור ראוי לשמו שעלי לבצע.
אם קיים איזה סידור חשוב, אני אמצא דרך לדחות אותו ותקצר היריעה מלספר על הדרכים בהן אנקוט על מנת לעשות זאת. בדרך כלל אני פשוט מסתובבת לצד השני וממשיכה לנחור.
אבל היום, הצלחתי באופן מופלא לבצע איזה חמשת'אלפים סידורים בבת אחת, הו הגאווה העצמית, התמשיכי להרים את ראשך המכוער?
בנק, קצין העיר, ביטוח לאומי, you name it! הכל בוצע באופן כל-כך יעיל שאני ממש נבהלת מעצמי! (תהיה - מדוע ולמה דווקא עלי תמיד נופלים הפקידים שב-מ-ק-ר-ה האח/בת/אמא/סבתא/הם עצמם שוקלים ללמוד במכללה שלי ולכן אני מתבקשת לייעץ להם אם כדאי או לא ואם קשה לי ממש וכמה עולים המעונות??? אני עדיין לא סגורה על עצמי אם בכלל עשיתי את הבחירה הנכונה, אז למה אני צריכה לייעץ לעוד אנשים אם כדאי או לא כדאי להרוס לעצמם את החיים?)(הגזמה, כן? אני לא עד כדי כך סובלת... עדיין. הלימודים עוד לא החלו).
בכל מקרה, אחרי שביצעתי את כל חמשת'אלפים הסידורים שלי, קבעתי להפגש עם בחור שמתהדר בכינוי הטרי - האקס שלי - בכדי לעזור לו לבחור מתנות ליומולדת של אח ואמא שלו. מכיוון שאני סיימתי עם סידוריי והוא עוד היה בדרך הבייתה מהצבא והיה אמור להופיע רק עוד זמן מה, מצאתי דרך נאותה להעביר את זמני - קלטתי בעיניי החדות כתער מכונית התרמת דם שחנתה ליד התחנה המרכזית של עירי המאוד לא מרכזית, ומאחר וכבר מזמן תכננתי לתרום דם אבל בכל פעם שראיתי מכונית שכזו שורצת בתחנה מרכזית אקראית, בדיוק היה מגיע האוטובוס שלי או שמיהרתי (ואילו לא תירוצים!) החלטתי שזהו הרגע המתאים ביותר לעשות זאת.
אם כך, התיישבתי לי בנוחות על כסא הפלסטיק שהוצב לטובת התורמים הנדיבים, התרווחתי והתחלתי לדווח בכתב שאין לי לא איידס ולא זיבה ולא, אני לא גבר שקיים יחסים מיניים עם גבר אחר בשנה האחרונה.
בזמן שחיכיתי לתורי, החלטתי שזה מאוד מעניין להסתכל איך הפראמדיקית תוקעת מחט לאדם אחר. אז מה אם אני הבאה בתור? אני אתגבר... רק שלא ידעתי שהמחט תהיה עבה כל-כך! מה זה?! מנסים להוציא מאיתנו ליטר דם או לשאוב לנו את הלבלב?!
בכל מקרה, לאחר זמן-מה הגיע תורי, העלתי את הפנים האמיצות ביותר שקיימות באמתחתי, הקשבתי לפארמדיקית החמודה והרוסיה שסיפרה איך השכן השיכור שלה היה רודף אחריה ומפחיד אותה כשהיא הייתה קטנה. היא קראה לי טאניצ'קה כל כמה זמן והעמיסה אותי בטרופיות - ארבע פאקינג טרופיות! זה יותר נוזל ממה שאני צורכת בשבוע!
עשיתי הכל כמו שצריך! נשבעת! קיפלתי את היד ואז הנפתי אותה ואז שחררתי אותה ועוד כל מיני דברים כאלה שהפראמדיקית מבקשת ממך בטח כי זה סתם משעשע אותה או כדי לבדוק אם מסריח לך בבית השחי... הרגשתי סבבה לחלוטין ושוחררתי עם איומים לעוד טרופית...
פגשתי את הבחור האקס, הראתי לו את התחבושת על הדקירה ושאני ממש אמיצה ואז שמנו פעמינו לקניון. בדרך סיפרתי לו על הפעם ההיא, שתרמתי דם בכיתה י"ב, הרגשתי סבבה לחלוטין ובאותו היום נסעתי עם השותף שלי לביוטופ (יאפ, 5 יח' ביולוגיה ) למעבדה ואז, בזמן ההסברים של אחראית המעבדה, שהייתה מחניקה ובעלת ריחות רבים של תרופות, התחלתי להרגיש מחנק, שמעתי את הדם גואש באוזניי, הספקתי לצייץ דבר או שניים על כך שתרמתי דם ואם אפשר לצאת לנשום והתמוטטתי באמצע המעבדה. טוב, "התמוטטתי" זו מילה חזקה כל-כך... בסך הכל, הכל החשיך לאיזו שניה, לא יכולתי לעמוד ואז הושיבו אותי על כסא והביאו לי תה מתוק, שאמור לעזור במצבים מסוג זה. בסופו של דבר, קיצרתי לנו את השהות במעבדה והצלחתי להפחיד את השותף שלי, דבר שדווקא החמיא לי 
אז הלכנו לנו לקניון ונכנסנו לאחת מהחנויות הללו שמוכרות שטויות במסווה של מתנות.
לה לה לה, חיפשנו וחיפשנו, אני אמנם הרגשתי ממש קצת אי נוחות מבחינת הרגשה גופנית אבל לא הייתה סיבה ממשית לדווח דבר. לאחר שמצאנו מתנה לאח, הצעתי שנלך לסופר-פארם (כן... יש סופר-פארם בעיר שלי) לחפש מתנה לאמא שלי. בזמן שאיזו מוכרת ברברה באוזניי הבחור וניסתה לשכנע אותו לקנות איזה סט קרמים יקר להחריד ובלתי שמיש בעליל, אני כבר התחלתי להרגיש קצת יותר מאי נוחות... אוויר לנשימה כבר לא היה לי וגם היציבה התערערה. מיד החלטתי לבקש מהבחור שנצא שניה החוצה להתרעננות כדי שלא אעשה לו פאדיחות באמצע הקניון. קטעתי את ברבורי המוכרת ובדיוק באמצע ה"סליחה, תרמתי דם ואני לא מרגישה כ"כ טוב, בוא נצא שניה החוצה" שלי מצאתי את עצמי בזרועות הבחור (מסכן, עוד עם כל הציוד הצבאי עליו) שרועה על הרצפה כשמסביבי הרבה מוכרות עם פאניקה/הפתעה בעיניים. הושיבו אותי על כסא ופשוט לא הצלחתי להתאפס על עצמי! מול העיניים יש לי נקודות, הידיים רועדות... אחת המוכרות הביאה לי מים ושוקולד וסתם פטפטה איתי עד שלבסוף חזרתי לעצמי... ממש נחמד מצידה... ואני רק רציתי לקבור את עצמי באדמה! איזה סצינות עשיתי באמצע הסופר פארם! נדמה לי שיותר לא אכנס לשם בחיים...
בסופו של דבר יצאתי מכל העיניין עם כאב ראש שעדיין מלווה אותי ועם המסקנה שאני פשוט לא לומדת מטעויות 
טפשה.
לאמא-סבתא כמובן לא סיפרתי כי בפעם הקודמת שזה קרה הן עשו סצינות וכך לא יכולתי גם להתחמק מהניקיון השבועי של הבית ומקניות מעצבנות בשוק 
בוהו.
לבחור הסברתי שעשיתי הכל בכוונה כדי לגאול אותו משכנועי המוכרת ולחסוך ממנו את בזבוז הכסף פלוס קיבלתי חטיף שוקולד חינם 
נראה לי הוא קנה את זה...
בכל מקרה, לא עידכנתי כבר מלא זמן ובינתיים קרו דברים מסעירים ומלהיבים בחיי (?) שאחד מהם הוא קבלת ציון טוב מעבר למצופה בפיזיקה וגאולתי מהלימודים למועד ה-ב'! 
עוד שבוע אסע עם אמא לאילת (אני חננה וגאה בכך!) ואח"כ יחלו הלימודים, הלחץ ובתקווה - ההשקעה שלי.
גם בקרוב, אילו הייתי בארה"ב, אוכל לשתות באופן חוקי (שזה רמז לכך שיש לי יומולדת 21, assholes! הממ.. לאס ווגס... לשחק 21.. לקנות 21 פריטים.. לעשות דברים שובבים עם 21 גברים... מי יאמר ומי יגיד שאיני מושפעת כהוגן מ"בנות גילמור"? שאגב, נגמרה העונה ה-7 בהולמרק ואני הפסדתי את פרק הסיום )
ובכן, המשך מעללי יבוא עם בוא המוזה וכעת אפנה אל השינה המנחמת.
http://www.youtube.com/watch?v=FF1IpBD8i2I&feature=related
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
yti
