למרות שעברו כבר למעלה מחודשיים וחצי מאז הנסיעה שלי ללונדון ביחד עם משפחתי, רק עכשיו מצאתי את הכוחות הנפשיים (צריך הרבה! ~תירוצים~) להעלות את התמונות ועוד לתעד את חוויותיי.
כמובן שיש כמה מאות תמונות ושבכמה מהן מופיעים אפילו פרצופי משפחתי ופצופה העקום של אמתכם אבל מפאת הצנזורה הנהוגה בבלוג זה (אין אפילו סיבה ממשית לכך שכן בעצם אף אדם לא מוכר אינו קורא בבלוג זה, זהו מנהג ותו לאו) פרסמתי רק תמונות שמצאתי אותן מספיק ראויות ומגניבות לטעמי, שמעבירות את האווירה במקום ושהייתי רוצה לחלוק עם "כל עם ישראל" (בציניות גדולה כמובן) וללא פרצופים מוכרים.
-
הערה: בסך הכל אני צריכה לזכור שאני כותבת לעצמי בשביל לזכור איך הייתי בתקופה זאת. זה ולעדכן יותר!
-
אם כך, הסיפור לפניכם:
מעשה במשפחה חמדמדה בת 4 נפשות (אבא-אמא-אח-אנוכי) אשר החליטה להשאיר את חותמה על האימפריה הבריטית ולבזבז בה סכום עתק באותה הזדמנות (1 ליש"ט = 9 ש"ח!).
יש לציין (לשבח) שאת הנסיעה כולה אירגנו לבד (יותר נכון אני ואמא) בניגוד למנהגנו הרגיל להסתפח לקבוצה מאורגנת זו או אחרת ואת כל מערכת השעות ולאן הולכים אני אירגנתי לאחר מחקר מעמיק (=
הגענו לשדה התעופה הית'רו שבלונדון ב-18 ליולי ומשם הוסענו ע"י נהג ישראלי ופטפטן אל הדירה ששכרנו מראש. הדירה הייתה צנועה (העיקר שיש איפה להתמוטט לאחר שיטוט אינטנסיבי במרכז לונדון) אך מילאה את כל צרכינו והיא היתה ממוקמת בשכונה ישנונית יחסית אבל לא רחוק מאיזור קניות והכי חשוב - הרכבת התחתית (תחנת Willesden Green.. חח Mind the gap).
אם כך, ביום הראשון התמקמנו בדירה ואז יצאנו לתור את מרכז לונדון לקבלת רושם כללי..
נסענו לכיכר פיקדילי, וטיילנו בסביבתה. בכיכר פיקדילי מצאנו עשרות תיירים, שלטי ניאון גדולים במיוחד וחבורת פאנקיסטים שהציעו לתיירים להצטלם איתם בתמורה ל-2 ליש"ט (נשמע מעט? זה כמעט 20 ש"ח! חכמים אילו..). אני העדפתי לצלמם מהצד..
דרך אגב, באנגליה מחשיך הרבה יותר מאוחר מאצלנו בקיץ, בערך ב-10, שזה נחמד כי טיילנו עד מאוחר.
המשכנו לטייל במרכז לונדון... היה ממש מגניב לראות את האנשים המיוחדים שהולכים ברחובות, את אופנת הרחוב של לונדון, את חלונות הראווה המושקעים (שילמדו בארץ) ואת הביניינים הישנים... בצידי הרחובות היום תלויים העתקים של ציורים מפורסמים, דבר שהוסיף לעיניין ולקסם של לונדון.
קלטתי את אחד מחלונות הראווה הבאים:
רק לי יש אסוציאציות גסות???
במרכז לונדון יש המוני פאבים והמעניין הוא שהאנשים מתגודדים מחוץ לפאבים עם כוסות הבירה ומשוחחים ביניהם, במקום לחפש מקום לשבת בפנים. חיי חברה מוזרים...
הגענו לסוהו ושם קידם את פנינו שלט (אם אפשר להגדיר זאת כך) קיר ענק ומושקע שהכריז כי הגענו לאיזור זה:
הדמויות שליד השעון זזות כשהשעות עגולות.. אמא שלי טענה שהיא ראתה את אחת הדמויות קורצת!
טוב, היו עוד הרבה תמונות מיום זה, אבל התמונות הנ"ל מסכמות בקצרה את היום הראשון.
יש לציין שבתחילת הנסיעה התלהבתי כ"כ שצילמתי כל פיפס וכל מקום אינספור פעמים אבל לקראת סיום הטיול כבר ההתלהבות ירדה והמצלמה נשארה בתיק.
ביום השני שמנו פעמינו לכיכר טרפלגר ואח"כ לארמון בקינגהם.
בדרך לארמון אמא שלי ראתה מדריך קבוצה שהיה לבוש בצורה נחמדה ביותר, חטפה ממני את המצלמה ותיעדה:
במיוחד קיווינו להגיע אל חילוף המשמר של המלכה ובטעות (או יותתר נכון - מזל) מצאנו את עצמנו במקום ממנו יוצא חילוף המשמר... חיכינו ביחד עם כמות הולכת וגדלה של תיירים לתחילת חילוף המשמר ובדרך קלטה מצלמתי שוטר בריטי על סוס:
כל חילוף המשמר היה ממש מגניב... אנשים עם כובעים ענקיים תמיד מוסיפים עיניין הרי...
הייתה תזמורת צבאית שליוותה את חילוף המשמר והייתה לבושה כמצופה ובאופן המסורתי וחיילי המירה היו דווקא לבושים במדים משעממים יותר. בכל מקרה, עקבנו בריצה (הממזרים הולכים מהר) אחרי חילוף המשמר כל הדרך מנקודת המוצא אל הארמון, שם חיכה עוד מספר עצום של תיירים.
איבדנו עיניין דיי מהר (כבר לא היה אפשר לראות כלום בכל מקרה) ושמנו פעמינו לגלריה המלכותית ולאורוות המלכה.
לאחר מכן, הלכנו לנו לפארק סנט ג'יימס שליד הארמון לרחוץ עינינו בקצת דשא, פרחים ומים.
דרך אגב, בסביבת הארמון והפארק הסתובבו נשים וגברים מגונדרים - הנשים בכובעי נוצות והגברים בפראקים ושהסתבר שהיו בדרכם לתה מנחה עם המלכה... כמה מגניב! לא צילמתי אותם כי זה לא היה ממש נעים..
נוף מהפארק:
הלכנו לגלריה לאומית שם ראינו ציורים ממש יפים בינייהם של ציירים ממש מפורסמים (פעם אהבתי ציורים יותר מודרניים ועכשיו דווקא הציור הקלאסי יותר קוסם לי), המשכנו לטייל בעיר וראינו את הביג בן מקרוב ואת נהר התמזה ומשם לדירה ברכבת התחתית.
ביום הבא נסענו ל"קיו גרדנס" שהם הגנים הבוטניים המפורסמים בעולם.
מה שכן, היה לנו מזל מחורבן ביותר, ודווקא ביום שבו היינו אמורים לטייל בחוץ ירד גשם נוראי ביותר ולכן שהינו יותר בחממות מבחוץ שזה דיי חבל.
צילמתי שם המוני תמונות של צמחים ופרחים אקזוטיים ומיוחדים אך לא אלאה אתכם בכך.
היינו בחממת דקלים טרופית ולאחר מכן בחממה שהיו בה עלים ע-נ-ק-י-י-ם של שושנות מים, צמחים טורפים משתלשלים מהתקרה ושיחים מכל הסוגים והמינים של פילפלים.
טיילנו בין החממות ואחת החממות מצאתי פרחים שממש הזכירו לי פיות:
ראש, כנפיים, שמלה וורודה ורגליים!
לאחר מכן נסענו לארמון המפטון קורט, שנבנה ע"י הארכיבישוף תומאס וולסי שניהל בשביל הנרי ה-8 את העיניינים בזמן שההוא התענג על נשים, יין ומשתים אבל הודח ע"י המלך לאחר שלא הצליח לאשר את הגירושים של הנרי ה-8 מאישתו הראשונה ואז המלך השתלט על הארמון (ולבסוף התגרש גם מאישתו... והרג את נשותיו הבאות.. בחור מקסים).
בכניסה לארמון עמדו עלמות נאות הלבושות ברוח התקופה:
פנים הארמון היה מגניב.. את החדרים שמרו בערך כפי שהיו כאשר שימשו את הדיירים המלכותיים שבו...
ציור תקרה יפהפה בכניסה לחדריו של המלך:
גם את איזור המטבח שיחזרו כפי שהיה בתקופה ההיא (אפילו שמו אוכל על השולחנות) ומכיוון שהשעה הייתה כבר מאוחרת והכל נטוש יחסית והמעברים צרים וישנים, אפילו הפחיד קצת להסתובב שם.. כאילו חזרנו אחורה בזמן..
לאחר מכן יצאנו אל הגנים של ארמון המפטון:
טיילנו שם עד הסגירה, גנבנו תפוחים חמוצים מהעצים ונסענו חזרה למרכז לונדון.
הלכנו לאכול איפשהו ואז נקלענו בטעות למופע רחוב ענקי שכלל טיפוס על ביניינים, קיטעי מחול והתעמלות, אורות והמולה. ייאי!
ביום הבא הלכנו לבתי הפרלמנט שאליהם מחובר הביג בן ולידם הטאואר ברידג':
הטיול בבתי הפרלמנט לא היה כזה מוצלח כי התווכחנו לאן ללכת יותר מאשר הלכנו לאנשהו אבל היה עדיין מהנה.
ראינו מופע שיחזור של הוצאה להורג של אדם שהתנגד למלוכה (ושכחתי את שמו), הלכנו לצינוק בו מאוחסנים מכשירי עינויים שונים ומשונים, תאי כלא שעל קירותיהם חרוטות כתובות גרפיטי של אסירים (מלפני מאות שנים) והנה אחת מהתמונות שצילמתי בצינוק:
היינו גם בתצוגה של תכשיטי המלכה (מרהיב!!!) ובתערוכות שונות שמראות כלים ונשקים ומגנים מהתקופה ההיא.
לאחר מכן עלינו לתצפית מהטאואר ברידג' והמשכנו לטייל לאורך התמזה. בדרך ראינו פסלים של גיטרות שאומנים שונים קישטו כראות עיניהם (כמו האריות בירושלים וה.. פינגווינים נדמה לי בת"א):
עלינו על אוניית בלפסט שהיא אוניית מלחמה שהפכה למוזיאון... אבל לא היה הכי מעניין.
מראה מהטיילת על התמזה:
המקום שאליו רצינו להגיע הוא האטרקציה "הצינוק של לונדון"... חוויה מגניבה ב-י-ו-ת-ר!!! שווה כל ליש"ט! הגענו לשם מאוחר יחסית אבל עדיין היה תור ארוך לאורך כל הרחוב ולקח לנו דיי הרבה זמן להכנס. בחוץ עמדו בחורות מאופרות בפנים לבנים, עיגולים שחורים מתחת לעיניים ופצע או שניים בשביל העיניין ולבושות בשמלת מחוך ישנה, שכיוונו את האנשים ושמרו על סדר.
לאחר ששילמנו עמדנו בעוד תור בפנים ושם הייתה כבר תפאורה ושלדים וחושך ופסל של גרגול שירק מים על כל מי שעבר דרכו... פגע לאמא שלי ישר בעין!
~הקטע הבא הוא בשבילי כתיעוד~
כשעברנו את התור נכנסנו למין מבוך מראות שהביא אותנו בסופו של דבר לחדר שבו הייתה הצגה של התקופה בלונדון כשהייתה המגפה השחורה, שזה כולל בובות עם אקט הקאה ועכברושים (כולל כלוב עם עכברושים אמיתיים). בכללי - כל הקטע בצינוק של לונדון זה להראות כל מיני סיפורי איימים שקרו בלונדון כמו המגפה השחורה, השרפה הגדולה, השחיתות, ההלשנה והקלות בה הוציאו אנשים להורג בעילות הזויות, סיפורי רוצחים כמו ג'ק המרטש והספר ההוא שרצח את הלקוחות שלו ואז שלח את הבשר שלהם לייצור פשטידות (=
הקטע המגניב ביותר הוא שבכל התצוגות שילבו גם שחקנים שהיו מאופרים ולבושים באופן מתאים לנושא התצוגה וסיפרו את הסיפור של התצוגה (למשל, במגפה השחורה היה בחור ממש מטורלל שבזמן שהוא סיפר את הסיפור הוא השתעל על כולם). השחקן הראשון היה לבוש בחלוק של כומר ועם שער ארוך, פנים לבנות ועיגולים שחורים מתחת לעיניים.. הוא היה ממש ענק וכשהוא סיפר לנו סיפור כל כמה זמן הוא היה מרים את הקול ורוקע עם הרגל ומפחיד את כולנו. היה חדר שלפני שניכנסנו אליו ביקשו מכולם להרים את הידים על הראש ואז נכנסנו לבית משפט ושם האשימו אנשים בבעילת סוסים וצביטת תחת של בנות ושלחו אותם להוצאה להורג בחנק או טביעה ((= בחדר אחר היה מנתח משוגע שדחף לנו לידיים את הלב של המנותח שלו (חתיכת ג'לי שכל הבנות הבלונדות האמריקקאיות נגעלו ממנה בטירוף). אצל ג'ק המרטש היו בובות-גופות של זונות שהקישקע שלהן בחוץ ולבסוף כולנו "ניתלנו" על חבל תלייה על מין מתקן שהרים אותנו למעלה ואז נפל באופן שהרים אותי באיזה 10 ס"מ באוויר. גם צילמו את רגע הנפילה ויצאתה לי התמונה הכי מפוחדת ומגוכחת בעולם שאותה ממש לא התכוונתי לרכוש.
מה שכן, אני הייתי ממש גאה בעצמי כי כל הסיפורים היו בבריטית קשה ואפילו הבנתי לעומת ההורים שדיי התבאסו כי הם לא הבינו כלום... בכלל, בכל הנסיעה הזאת התנהלתי ממש טוב - דיברתי עם אנשים דיי בקלות, הסתדרתי טוב ברכבת התחתית וברחובות של לונדון.
ביום הבא הלכנו למוזיאון הבריטי (גנבים הבריטים - מהיוונים והמיצרים והרומאים) וגם צילמתי המוני תמונות של פסלים מצריים וכתבי חרטומים ומומיות אמיתיות!!!
הנה אחת עם צילום הרנטגן שלה:
בנוסף היו שם תצוגות מיוון ורומא... בסופו של דבר היה דיי מעייף להסתובב במוזיאון ונכנעתי מהר יותר מאבא שלי שרצה להסתובב עוד...
מהמוזיאון הבריטי הלכנו ל"לונדון זוו" - גן החיות של לונדון והדבר שהכי הרשים אותי הוא אוהל שמלא בפרפרים מכל הסוגים שמתעופפים סביבך:
משם נדמה לי (השעה כבר ממש מאוחר ואני לא מרוכזת) הלכנו להייד פארק - לפארק ענקי כלשהו בכל מקרה (הפארקים בלונדון ממש גדולים ומגניבים... הלוואי שגם אצלנו היה ככה) ומשם הלכנו לקובנט גרדן ש"היא כיכר קניות ובילוי במרכז לונדון. במקום מופיעים אומני רחוב מדי יום ראשון. כמן כן, בכיכר מספר חנויות ייחודיות המתמחות בתחומים שונים ומגוונים ויש אף אלו שיאמרו ביזארים (כגון, חנות לאביזרים לבתי בובות, חנות עפיפונים וכדומה)." ראינו מופעי רחוב מגוונים אבל לחנויות עצמן הגענו מאוחר מדי אז לא נכנסנו יותר מדי...
למחרת הלכנו לסיטי, עשינו שיט על התמזה (בו ישנתי רוב הזמן.. אופס) ומשם לאקוויריום של לונדון. בערב הלכנו לראות מיוזיקל בשם "WE WILL ROCK YOU". הנה הכניסה לתיאטרון הדומיניאון בו היה המיוזיקל:
המיוזיקל היה פשוט מדהים!!! השחקנים שרו ממש ממש ממש יפה, והיה מצחיק והיוזיקל עצמו מורכב מעלילה קצת מוזרה (בעתיד אין מוזיקת רוק אלא רק פופ ושני הגיבורים צריכים להציל את העולם ולהחזיר את מוזיקת הרוק לחיים) ומהמון שירים של QUEEN... בכניסה מכרו סטיק לייטרים, ואני ואחי קנינו ונופפנו בהם בזמן השירים (הבריטים היבשים דווקא לא ממש ניצלו את הסטיקים).
זו הייתה חוויה מ-ד-ה-י-מ-ה!
היום הבא היה היום האחרון שלנו בלונדון (היינו שם שבוע) ולאחריו תכננו לנסוע ל-4 ימים באוקספורד.
בבוקר עוד ניצלנו את הזמן ללכת לבקר במוזיאון שרלוק הולמס בבייקר סטריט... כמובן ששרלוק הולמס לא היה קיים אבל אם כן, הבית בבייקר סטריט היה המשכן המושלם בשבילו! הם שיחזרו את הבית, פגשנו שם את איש ששיחק את הדוקטור, והיו בובות ששיחזרו סצנות מהספרים.
לאחר מכן הלכנו לבדוק את כל עיניין הנסיעה לאוספורד. דרך אגב, במשך כל הזמן שהיינו בלונדון, היו מדווחים בחדשות על שיטפונות בכל רחבי אנגליה אבל היינו אופטימיים ואמרנו שבטח באוקספורד אין שיטפונות.
הלכנו לתחנת הרכבת לברר איזו רכבת לקחת לאוקספורד ובמודיעין האישה מוציאה לנו בתגובה פיסת עיתון בה תמונה של אוקספורד כשהיא מוצפת והאישה הסבירה שפסי הרכבת מוצפים ואין איך להגיע לאוקספורד. ברגע זה ההורים נכנסו לפאניקה של איפה נישן ומה נעשה. חזרנו מיד לדירה והתקשרנו אל בעלי ה-B&B שאליהם היינו אמורים לבוא... למזלנו הם הרגיעו אותנו שאצלם אין הצפה ושנוכל להגיע באוטובוס (נראה לכם שנרגענו?? סקפטים שכמותנו, עד שלא הגענו לאוקספורד עדיין חשדנו שנישן במשך 4 הימים הבאים בסירה). נסענו לתחנת האוטובוס כדי לברר איך להגיע ובדרך ראיתי את הארי פוטר ה-7 ב-12 ליש"ט ושיכנעתי את ההורים ש"בשביל אחי כהפתעה" צריך לקנות אותו (קניתי את הגירסא הבריטית). מובן שהוא לא ראה את הספר עד שסיימתי לקרוא אותו. בכלל, כל הנסיעה היה את הבאז התיקשורתי של יציאת הספר ותיכננו ללכת לראות את התורים לחנויות הספרים, דבר שבסוף לא יצא לפועל בשל עייפות ועצלות (מותר!). רולינג גם חתמה על הספרים והקריאה פרק במוזיאון הטבע בלונדון בזמן שהיינו שם ונורא התאכזבתי שלא ידעתי מזה ושלא באתי גם (אבל בסוף התברר שסתם הייתי מטומטמת שחשבתי שאפשר סתם ככה להכנס ולהשתתף באירוע - הייתה הגרלה ורק הזוכים הורשו להכנס).
כל הטיול בלונדון היה ממש מעייף! היינו קמים ב-7 בבוקר ונמצאים על הרגליים עד 11 בלילה, חורשים את העיר ברגליים והרכבת התחתית ובסוף צונחים על המיטות בעייפות נוראית. מה שכן - ממש הצלחנו להכיר את לונדון מקרוב! לא עם טיול מאורגן כשהכל מרוחק ואתה לא באמת קולט את העיר...
האנגלים היו כאלה מנומסים ותמיד כשביקשנו הכוונות הם ממש רצו לעזור לנו, ואז מגיעה השאלה של ה"where are you from" ועונים יזראל והם כאלה מתלהבים ומקבלים את זה יפה... אבל היה לי מקרה שאיזה בחור שביקשתי ממנו הכוונה ובהתחלה לא קלטתי שהוא מוסלמי ואז כשהוא שאל אותי מאיפה אני ואני כולי עונה בתמימות "יזראל" הוא עשה פרצוף לא הכי נעים שאחריו הקפדנו לענות לאנשים שהיו ממ יותר כהים שאנחנו מרוסיה (גם)...
בכל מקרה, עלינו על האוטובוס לאוקספורד בעודי כבר שקועה בהרפתקאותיו של הארי פוטר.
המקום בו התאכסנו היה דיי חביב - אצל זוג סינים מוזרים במקצת...
שם חווינו גם ארוחות בווקר אנגליות טיפוסיות והגענו למסקנה - איכס! לא משהו בכלל... נקניקים ושעועית ומשולשי תפוחי אדמה וריבות... לא יודעת.. לא הלך יחד טוב במיוחד... אה! תה עם חלב - הם עושים את התה חזק במיוחד ואז הגיוני לשים בו חלב כי זה מאזן את הטעם - מיסטרי סולבד! ואני לא קלטתי מה הקטע עד אז...
דווקא באופן כללי אכלנו טוב והיו לנו חוויות נחמדות עם כל הקטע של האוכל - אכלתי במסעדה סינית בפעם הראשונה (לא משהו.. אצות זה לא הקטע שלי.. אבל לימדו אותי להשתמש במקלות אכילה!), בלונדון דווקא אמא שלי הייתה קונה במכולת שליד הדירה שלנו אז היינו אוכלים יותר סנדוויצ'ים אבל באוקספורד אכלנו גם במסעדה הודית (טעים!!!), בפיצריה שפתאום שכחתי את שמה שהתאבסנו שם פעמיים כמו חזירים (היה מין מבצע לארבעה אנשים - פיצה גדולה+פיצה בינונית+4 סטארטרים שונים+4 קינוחים טעימים בטירוף) כשיצאנו משם כמעט הקאתי מרוב האבסה... ואפילו גררתי את ההורים החננות שלי לפאב אנגלי באוקספורד לשתות בירה (האוכל היה תפל בטירוף!!!) והיה שם קאריוקי והבריטים השיכורים האילו שרו בקולי קולות תוך זיופים רציניים, אבל היה מצחיק...
בכלל... כל אוקספורד ממש מגניבה בקטע של, המון צעירים (עיר אוניברסיטה) בעיר ענתיקה... יש משהו מאוד מיוחד בזה! בכל מקום הסתובבו סטודנטים וממש מעט מבוגרים - מרצים כנראה. העיר גם ממש מותאמת לנסיעה באופניים ןרציתי שביום מסויים נשכור אופניים, אבל שאר המשפחה התנגדה.. בוהו!
ביום הראשון באקספורד הלכנו לטייל בעיר וגם גילינו שיש הרצאה על רוחות באוקספורד ב-8 בערב ואני ואחי החלטנו ללכת אליה (ההורים החליטו לוותר כי הם בכל מקרה לא הבינו ממש). ההרצאה/סיור היה ממש מעניין! היה מין איש שהכיר את האוניברסיטה ממש טוב ולמד בה ואולי גם היה מרצה למרות שאת זה הוא לא אמר והוא הוביל אותנו ברחבי האוניברסיטה (היא מורכבת מהרבה בינייני קולג'ים) והראה לנו כל מיני מקומות שקשורים עם סיפורי רוחות, את האגם שבו לואיס קרול השיט את האחייניות שלו וביניהן אליס וסיפר סיפורים בכללי על ההיסטוריה של האוניברסיטה... אני ואחי ממש התלהבנו!
ביום הבא הלכנו למוזיאון ה-Ashmolean שדומה למוזיאון הבריטי ושם בנוסף לשאר התמונות צילמתי כינור סטרדיווארי (שהוא כינור ממש ממש ממש יקר! מיליונים כאילו...):
גם ביקרנו בבניין הכי עתיק באוקספורד וזה מבט מהגג שלו:
באחד הימים הלכנו לטייל בפארק ומצאנו סופסוף את ההצפות של אוקספורד! הנה קשת בענן שתפסתי:
והנה הצפה.. לא אמורים להיות פה מים!
באותו יום הלכנו לגן הבוטאני באוקספורד ושם מצאתי ממצא מחשיד ומטריד! הם מגדלים גראס בלי בושה!!!
גם נראה לי שישבתי בספסל שבו פיליפ פולמן (מחבר "חומריו האפלים", מרצה באוקספורד) היה יושב בגן הבוטני וכותב.. אך זאת ללא ידיעתי (=
אוקספורד ידועה בהקשרה ל"אליסה בארץ הפלאות" שכן לואיס קרול (אני לא זוכרת את שמו האמיתי) לימד באוניברסיטה וגם היינו בקולג' בו לימד... (אה! גם היינו בחדר האוכל בו צילמו את סצנות חדר האוכל בסרטי הארי פוטר)(אה! גם היינו במופע עוגב שלבושתי הרבה ישנתי ברובו) לכן, כמובן שהייתי צריכה לבקר בחנות של אליס (שמוכרת הרבה שטויות שקשורות לאליסה בארף הפלאות) שבה הילדה האמיתית הייתה נוהגת לקנות וגם תכננתי לבקר את קברו של הכובען המשוגע אך אותו לא מצאתי.
לאחר לבטים קשים ביותר רכשתי לעצמי סווטצ'רט שעליו כתוב אוקספורד (טוב, נו, בנות גילמור השפיעו עלי יותר מדי).. למה לבטים ארוכים? הוא עלה 20 ליש"ט - שזה 180 ש"ח... \= אבל היה שווה את זה אפילו שאמא התרעמה...
ביום האחרון (נדמה לי) נסענו לאחוזתו של צ'רצ'יל (שמתברר שמלבד היותו ראש ממשלה בזמן מלחמת העולם השניה, היה גם אציל) וביקרנו במבנה עצמו שבו היו הרהיטים והעיתורים והקישוטים וגם הוצגו קורות חיי צ'רצ'יל. בהמשך טיילנו באדמות של האחוזה והאגם:
אח"כ הלכנו למוזיאון המדע באוקספורד שהיה פשוט מעולה!
היו שם פוחלצים של כל מיני חיות מעניינות והכי חשוב - שלדים של דינוזאורים!
הראו שם את האבולוציה וכל מיני מינרלים וקוורצים והכל ממש ממש מעניין!
בקומה התחתית היה הצגה של תרבויות.
הכל היה מחולק לפי כלים שונים (מסכות, כלי נגינה, כלי עישון, בתים, בגדים וכד') שכל תרבות השתמשה בהם כשבכל מוצג יש מגוון של תרבויות והכלי כפי שהוא יוצר ע"י כל תרבות (לא הצלחתי להסביר את זה יותר טוב).. נחמד בכל מקרה.
הנה העתקים של טביעות טלפיים של דינוזאורים שנמצאו אוקספורדשייר שנמצאים על הדשא לפני מוזיאון המדע ורגלי לשם השוואה:
נגמרו התמונות!
באותו יום נסענו לשדה התעופה רק שבאותו היום לא חזרנו הביתה... הייתה תקלה במטוס ולאחר זמן רב בו חיכינו בשדה התעופה, (כולל העלאה למטוס ואז הורדה) הביאו את כל הנוסעים לבית מלון שיש ליד שדה התעופה (שגם זה היה חוויה! מלון 5 כוכבים... חדרים יפים ואוכל טוב) ורק בבוקר המראנו הביתה.
זהו! סוףסוף סיימתי לספר את רוב (לא כל) החוויות... ניסיתי כמיטב יכולתי לכתוב בפירוט (מצידי שאף אחד יקרא ושרק יסתכלו בתמונות) בשביל עצמי שזיכרון מכל החוויה המדהימה הזאת. השעה כבר 5:20 בבוקר ואני הולכת לישון!
לילה טוב ואני עוד אעדכן בהמשך...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
yti
