אין פה מה לקרוא

So you're trying to do what they did
Your friends that turned to liquid
And got lost in the sea
And now you're drowning me
With your talk of four-leaf clovers
You turn to rocks and omen
To beat the ambient harm
That is bruising your karma

Oh I wish my arms were wider
I wish that I could hide you
So you could rest and repair
Without the blanket of sorrow
The thick and the grey
Your blanket of woe
So heavy and stained
And it only weighs you down

So you thought that getting sober
Would mean your life was over
I don't think it's that bad
I don't think it's that sad
Just you sleep a little baby
Leave the world alone and later
If you wake up alive
That old blanket of sorrow
Could be feathers and down
Your blanket of woe
Would leave you alone
And I can love you till you drown

Come to me let's drown
Come baby let's drown
In feathers and down

אני מצאתי את המילים מצמררות משו...

בררר

טוב, החלטתי לנסות ולתרגם כי המילים מצאו כ"כ חן בעיני:

נוצות ואבדון/הקרדיגנס

אז אתה מנסה לעשות מה שעשו גם הם

חבריך שהתמוססו לנוזל

ואבדו בים

ועכשיו אתה מטביע אותי

עם דיבוריך על תלתני מזל

אתה הופך לאותות ואבנים

כדי לנצח את הפגיעה האופפת

שהורסת את הקרמה שלך

הו הלוואי וזרועותיי היו יותר רחבות

הלוואי והייתי יכולה להסתיר אותך

כדי שהיית נח ומחלים

ללא שמיכת הצער

העבה והאפורה

שמיכת היגון שלך

שרק מושכת למטה אותך

אז חשבת שלהיות פיקח

הינו סימן שחייך הסתיימו

אני לא חושבת שזה כ"כ רע

אני לא חושבת שזה כ"כ רע

רק שן ילדי הקטון

עזוב את העולם ואז

אם תתעורר בחיים

שמיכת הצער הישנה

תהפוך לנוצות ופלומה

אותך היא תעזוב

ואוכל לאהוב אותך עד שתשקע

בוא אלי ונשקע

בוא ילד ונשקע

בנוצות ופלומה

ממש מוצאת חן בעיני העובדה שאני יכולה לראות שמישהו קורא דברים שכתבתי בעבר בבלוג וזאת מכיוון שזה גורם לי להכנס לקישורים ולקרוא גם כן מה כתבתי ואז להתרפק על הנוסטלגיה (הלא תמיד חיובית אבל ניחא) וגם אז יש את ההרגשה שיש אשכרה מי שקורא את הדברים שכתבתי (חולת תשומי שכמותי).

בכל מקרה זה נחמד וגם העובדה שיש לי קורא או שניים גורמת לי לרצות לכתוב יותר (= אגב נוסטלגיה, פתאום נזכרתי.. שפעם בת דודתי הגדולה הייתה אשכרה נוהגת לקרוא פה (לא שהבת-דודה הצעקנית לא מספיקה לי.. איי לאב יו) ולהגיב ~רמז~ ~רמז~

נוכחתי לדעת שוב ושוב שבכל הנוגע לי ולתחכום - אין מה לדבר בכלל. אני מדברת על רגעים בהם אתה צריך להיות מניפולטיבי במיוחד ולהעמיד פנים וללכת סחור סחור (דברים שנשים טובות בהם יש להודות) ו- אני פשוט לא טובה בזה!!! דוגמא לכך הודגמה היום.. לחברתי מהלימודים יש הדלקות רצינית על אחד הגברברים המסוקסים שהפקולטה לחשמל סיפקה עבורינו, גברבר מסוקס במיוחד, ושיחות רבות בינינו נסובו סביב השאלה האם הוא בכלל פנוי ויש להדלקותה סיכוי... ובכן, היום, בזמן שאני, היא ועוד ידיד (שמודע להדלקותה) ישבנו בסדנה בפיזיקה ועשינו שטויות וצחוקים כרגיל (שכללו הפעם כתיבת מכתבי אהבה בשם חברתי אל הגברבר המסוקס ומכתבי אהבה בשם הידיד אל הגברבר המסוקס והפיכתם למטוסי נייר והעפתם לכל עבר כולל לכיוון הגברבר המסוקס ומרצים רנדומאליים) וכשהתרוקנה הסדנה, נשארנו - אנחנו, ועוד חבר של הגברבר המסוקס. אז העלתי רעיון לשאול את החבר אם לגברבר המסוקס יש חברה. חברתי ניגשה למלאכה והחלה לחלוב ממנו את המידע בכל דרך אפשרית תוך עשיית פליקפלקים דרך האוזן וסאלטות תלת ראשיות ודו-קוטביות בכל הקשור לתחכום ומניפולציות... מה שכן - ברגע האחרון היא התקפלה ולכן לא התבהר המיסתורין אודות רווקותו של בחיר ליבה. ולכן ניגשתי אני למלאכה - לאחר התכוננות עמוקה, מדיטציה מרגיעה והפטרת ~יוגה יוגה~ - ניגשתי אל החבר, תוך שאני מגייסת את מלוא תיחכומי ושאלותי הדו-משמעותיות: "אז ככה... (כאן קרסו כל משפטי המתחכמים) אנחנו רוצות לדעת אם לגברבר המסוקס יש חברה" (לפחות אמרתי "אנחנו" ולא "חברתי"!!! עעעההה!!! ככה לפחות לא היפלתי אותה עד הסוף).. מה שכן, לשאלה כה ישירה נענתה תשובה ישירה - כן . וכעת חברתי תצטרך לתעל את האובססיות שלה לכיוון אחר.. בכל מקרה, חברתי התבאסה עמוקות והתנחמה רק בעובדה שבזמן פליקפלקיה היא הציגה זאת כאילו *אני* רוצה את הגברבר המסוקס (לא! רק נחמד להסתכל עליו) ולכן היא קיוותה שאולי הם בכלל יחשבו ששאלתי אם לגברבר יש חברה עבורי ולא עבורה... בעעעע

הו.. חיים קשים..

אה וכן, סתם בדרך אגב, לא כאילו זה ישפיע על כל עתידי - עונת המבחנים קרבה ובאה!!!!!!!

זה הכל להבוקר (בכל זאת כבר עשרה ל2),

מחר צריך לקום ב-7..

תוספת מאוחרת: השעה 4 לפנות בוקר ועוד 3 שעות אני צריכה לקום =( ומה עשיתי במשך השעתיים האחרונות? הפלגתי על גבי הנוסטלגיה וקראתי פוסטים שפרסמתי לפני שנה-שנתיים-שלוש... (בכל זאת אין *כ"כ* הרבה). משום מה נראה לי שאז יותר אנשים חיבבו אותי והייתי הרבה יותר שנונה.. טוב אני חייבת להביא ציטוט של עצמי: "אמא שלי הגיעה למסקנה שהגברים בביתנו חסרי תועלת (לא עזרו רק הפריעו) והצטערה שלא היתה מודעת בזמנה ליתרונות של בנקי זרע. מעניין אם קומוניסטים הולכים לבנקי זרע.." זה הצחיק אותי! איזה יציאות יש לי... עעעההה!! עוד 3 שעות צריך לקום!!!

טוב, זה באמת כבר טיפשי מדי.

נדמה לי שאני צריכה לערוך שיחה רצינית עם עצמי בקשר למה שאני רוצה מהחיים שלי.

אני זורמת. זה נחמד.

אבל נדמה לי שחלק מהחוקים זה לא רק לזרום אלא גם לשלוט. להחליט. לקבוע.

אם אני רוצה תואר - אני צריכה לקחת את הלימודים שלי ברצינות וללמוד כמו שבחיים לא למדתי!

תואר באלקטרוניקה זה לא קל.. אמנם עד עכשיו הכל הולך לא הכי גרוע שבעולם (וטפו טפו טפו על כך) אבל אני כבר רואה שעוד אחטוף את השוק של החיים כאשר יבואו המבחנים (וזה כבר ממש עוד מעט! בסוף החודש המבחן הראשון!).

כל יום אני מבטיחה לעצמי שביום הבא אלמד כמו שצריך ולא אבזבז את זמני לריק על שטויות כמו מחשב והתבטלות. השבוע חולף ביעף ומגיע הסופ"ש ואני לא מקיימת את דבריי!

אז אני מבטיחה לעצמי שבסופ"ש אחרוש ואחרוש, מבטלת כל תוכנית לצאת עם חברים ובכלל כל דבר שיעמוד ביני לבין לימודיי.. ומה יוצא מכך? שום דבר! אני מוצאת איך למלא את זמני בכל דבר מלבד הדבר שלו התכנסנו כאן היום!

ואז כמובן אני מבטיחה לעצמי - שבוע חדש! ראש נקי! בשבוע הבא אלמד ברצינות! ומי שמנחש מקבל עוגיה (שיט!!! תיכננתי להכין עוגיות.. טוב נו, אין לי זמן אני צריכה ללמוד) על מה שבאמת יקרה שבוע הבא.

אם אני לא רוצה ללמוד, אם אני לא מסוגלת, אני צריכה להודות על כך בפני עצמי! להגיד תודה ושלום, היה נחמד מאוד (ובאמת היה נחמד מאוד!!!), להפסיק לבזבז לצבא את כספו וגם את זמני וללכת לשרת באופן רגיל.

אני מניחה שזה בסדר להודות בתבוסה...

לא שאני כבר מוכנה להודות בתבוסה!!!

אני  חושבת שהסיבה לכך שאני לא יכולה להתרכז בלימודיי היא העובדה שאני צריכה חופש מלימודים... אמנם היתה לי חצי שנה של חופש בין ההנדסאים והתואר אך נדמה לי שאני זקוקה לחופשה אמיתית! שנתיים של שירות לא היו מזיקות לכך.. ואז הייתי אמנם הרבה יותר לחוצה, כי הייתי כבר שוכחת חלק מהחומר וגם את מיומנויות הלמידה, אך גם הייתי הרבה פחות שוות נפש לכל העיניין... ומי יודע? אולי אם הייתי הולכת לצבא הייתי מחליטה שאני מעדיפה מקצוע אחר (כלומר, הייתי מבינה סוף סוף מה אני רוצה מחיי) והולכת לתואר פחות קשה...

הלוואי והייתה אפשרות להריץ את חיי בכמה נתיבים כמו בסרט ולדעת באיזו דרך לבחור... זה באמת היה יכול לעזור לי מאוד.

מצחיק גם - יש לי מנוי לחדר הכושר, הבאתי אופניים למכללה, אבל מכיוון שאני אומרת לעצמי שאין לי זמן לעשות ספורט כי אני לא מספיקה לעשות דבר בלימודיי, גם זאת אני לא עושה. אז אני משמינה ומשמינה ומרגישה רע עם עצמי בכל דרך אפשרית!!!

תסכול...

ועוד בעיה - אם אני כבר רצינית ולמדנית למספר ימים, אני חייבת לבטל זאת ובמשך מספר ימים להתבטל טוטאלית ואני לא יכולה לשלוט על כך..

ובכן, למרות שככל שידוע לי, לא אמלא אחר החלטותיי, הנה הן לכבוד השבוע החדש:

-ללמוד!!! ללמוד ללמוד ללמוד! וברצינות..

-לא לעשות דבר שקשור לבטלה כמו אייסיקיו וגלישה חסרת תכלית באינטרנט.

-לעשות ספורט בכל יום!

-אולי לנסות שוב את כל עיניין הסלסה (למרות שהוא מביך אותי מאוד).

-להתקדם בעבודה בפיזיקה.

-ללכת לישון מוקדם בכל יום.

ובהצלחה לי.

חזרה ללימודים.

והפעם ברצינות (כי כבר הספקתי לעשות כל דבר כולל לכתוב כאן מלמד ללמוד).