זה הולך להיות בליל מילים לא מתוכנן כל-כך, אם כפתור ה"שמור" אכן ילחץ.
אני פה, במקום להיות שם. מצד אחד זה נחמד, כי להיות פה זה חופש ושם זה לא, אבל מצד שני פה אני מנקה ושם אני לומדת.
היום טיטאתי את הריצפה הכי מלוכלכת ביקום, שטפתי מגדל כלים (איך אפשר לצבור כל-כך הרבה כלים ביומיים?!) ואפילו הגעתי למסקנה מזהירה אחת אותה נותר רק לחלוק עם חלון לבן זה והיא: שטיפת כלים דומה למשחק דוקים 
וכשמצליחים לראות את הדימיון, כל העיניין נהיה כיף בהרבה! כי הרי צריך לתכנן את סדר השטיפה כך שקודם תצליח לשטוף כל את הסכו"ם, אח"כ את הכוסות והכלים הפחות מטונפים ולבסוף את המגעילים והנוטים להרקיב (וכן, יש גם כאלו. נו, ככה זה כשגרים במעונות!) וכל זאת מבלי שהערימה הענקית תיפול ותעשה קולות מטרידים של שבירה.
אז כן, עכשיו קצת יותר נעים לשהות בחדרי, כי בכל זאת, אנשים שהקרנית שלהם כנראה לא רגילה לזוועות המגורים ללא הורים עומדים לבקר אותי ולכן אינני רוצה להיות זו שתהרוס את תמימותם. כן, גם אני הייתי מופתעת פעם לגלות שאם לא פותחים את קופסת האוכל ההיא שאמא הביאה לפני 3 שבועות, מגלים לאחר מכן דברים מאוד ירוקים וריריים בפנים. הו התמימות.
אפילו עשיתי קצת אבק ואז זרקתי את המטלית כי היא הייתה שחורה מדי לאחר מעשה ולא היו לי הכוחות הנפשיים להתמודד איתה (אבל היא הייתה ישנה, אז לא נורא).
במסגרת גועל הנפש - נזכרתי שהייתה פעם איזו מסיבה במכללה, בה השתכרתי קשות בטעות (ככה זה כשאת נקלעת בתום לב, בזמן שוטטות עליזה במעונות, לחדר של רוסים עם שולחן ערוך, וודקה לרוב ולב רחב 
) ובאמצע המסיבה, ידידים שלי קפצו לאכול אצלי בחדר טוטס. בשעת ההכנה, מישהו הפיל בטעות את החלב, אשר נשפך לכל עבר. זעקות שבר עלו מכיווני, אך מיד התאשתתי (כל זאת מתוך דעה לא צלולה בעליל) זרקתי סמרטוט רצפה על הכאוס ו... המשכתי בדרכי (חזרה להמסיבה). האם למחרת, עת התעוררתי בשעת צהריים מאוחרת, טרחתי לפנות את הסמרטוט ולנקות את שאריות החלב? ממ לא. האם זה קרה בהמשך השבוע? ממ לא. אני מניחה שאם הריח היה מפריע, אז אחת מאיתנו הייתה מנקה את כל העניין, אבל מאחר ובאופן מופלא כלשהו הסמרטוט לא הסריח מחלב חמוץ, הוא המשיך לשכב שם... זמן רב מן הראוי. אך אל דאגה! לבסוף, מצאתי את הכוחות הנפשיים לכך ו... זרקתי את הסמרטוט לפח 
בזאת הסתיים העניין (ולא בשטיפת רצפה חס ושלום).
~פרצוף ממש מסמיק שלא באמת אכפת לו, כי גם אתם בטח חיות קטנות ומטונפות איפשהוא עמוק בלבכם!!!~ (לא נטי, לא את).
כמובן שכשאגור בבית משלי, אותו אטפח ובו לא אשהה יומיים בשבוע בלבד, אדאג לנקיונו, אבל עכשיו אני חיה את החיים הסטודנטיאליים והדבר מהווה כגושפנקה לאורח חיים מטונף עד בחילה.
כל זאת מתגמד כמובן לעומת דירתם של שכניי (מהשנה הקודמת) בקומה שמעלי! הם בכלל דגלו בכך שיש צורך לנקות את חדר המעונות פעם בשנה (אם בכלל) ופה כבר אשאיר מקום לדימיון הקוראים (איזו כותבת מתחשבת אני) לתיאור מראה דירתם - תהנו!
נושא הפיגורה, על אף שאני דוגלת בקיומה של אחת בריאה ולא מצומקת מדי לכל אישה ואישה (לא אכחיש ששטיפת המוח התקשורתית עשתה את שלה גם עלי וזו גם הסיבה שהייתה תקופה שהייתי שמה תמונות שמטרתן הייתה להוות קונטרה להשפעה זו), מטריד אותי יותר לאחרונה.
מצד אחד, היא הצטמקה מעט, כי איבחון בריאותי נכון זה חשוב. גם, אני חושבת שלמרות כל האזהרות שצבא זה משמין ועל אף השימוש הכנראה מוגזם בשמן, דווקא שם - כשמגישים ארוחות ב-6 בבוקר (ולמי יש כוח לקום?), יש מבחר סלטים (ח"א כבר אמרתי?) איתם ניתן למלא את הצלחת על להתפקע (לרוב אני עצלנית מכדי להכין לבד בבית והחסה סתם נרקבת), שעות ארוחה מסודרות מהן לא חורגים וביניהן לא ממש מנשנשים, שק"ם שאין לי ממש מושג על מיקומו וגם אינני רוצה לבזבז בו את כספי וארוחה אחרונה ב-6 בערב - ניתן אולי אפילו לנהל אורח חיים יותר בריא (לעומת החיים במעונות, בהם ב-12 בלילה מתחילים לבשל ארוחה כבדה, או לחסל קופסת קוטג' שלמה עם חצי חבילת קרקרים ~פרצוף מבוייש~).
אז מצד שני, החיים במעונות מנוונים ומלאים נשנושים ופיתויים וכך גם החיים בבית (שם יש גם גלידה לרוב ) ולכן ההעסקות במשקל מתבקשת...
בא לי להיות כבר לקראת החזרה לשירות ולנסות להכנס לכושר מטורף כי קורס קצינים וכאלה!
יש לי התלבטות קלה. הייתי רעה ולא למדתי השבוע בכלל ולכן לא מגיע לי להנות לקראת סופו. מכאן שעלי לוותר על טיול ג'יפים וללמוד במקום. הבעיה היא, שיש מצב שגם לא אלמד בהמשך השבוע (באמת שמגיעות לי מכות!) וכך אצא קירחת מכאן ומכאן. האם כדאי לי להעניש את עצמי? או שאולי להחליט שכנראה כבר לא אצליח להתמודד השבוע עם הלמידה ולתת לעצמי להנות ממש?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
yti
