היו היתה ילדה קטנה, על כל דבר אמרה אחר-כך,
הן לא עלה בדעתה לפעול ממש עכשיו.
לדחות הכל היא רק רצתה - "עיזבו כי אין לי כח",
ומסביבה כולם ניסו רק לא לתת מנוח.
להקים אותה מן המיטה לקח לאמא שעתיים.
לצחצח שיניים לא רצתה "אעשה זאת מחרתיים".
בגן הבטיחה לאחד, שחיכה יומיים,
לתת את הקוביות הצהובות ממש עוד דקותיים.
לבית הספר היא עלתה רק בהגיעה לתשע,
אפילו שהגננת טענה שזה גובל בפשע.
שיעורי בית עבורה היו ממש קללה
ומבחנים היא דחתה מבלי לומר מילה.
כך גדלה לה הילדה והיא דוחה הכל,
להתחמק מכל דבר הצליחה בגדול.
היא לא עשתה דבר כמעט בכל ימי חייה,
ולא השאירה שום מזכרת גם מאחוריה.
להתחתן היא לא הספיקה, גם לא למצוא יורשים
ואהבה גדולה הדחיקה כי "אחר כך אמצא אדם יותר מרשים".
עבדה היא כפקידת מיסים שם האחר-כך לא היה מורשה
בדד ישבה לה בלילות, ברקע חריקות מפרק נוקשה.
רק ערש דווי הוציא ממנה את מעט החרטה,
אשר היננו מצפים מאחת כמותה.
אמרה היא לחלל בקול רועד "אם רק לא הייתי דוחה את אכילת הגלידה הטעימה ההיא משנת 93"
ולמחרת בדירתה מצאו גופה מתה.
"טוב נו, אז אולי אני בסוף אעשה מועד ב' בתכנות..."
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
yti
