החופש הזה עושה לי רק טוב.
טוב על הנשמה...
בטוח שכל זה יעלם מחר, כשאתחיל לחרוש ואכנס ללחץ על זה שעבר כבר חצי שבוע ולא פאקינג למדתי (הנה אני מצליחה להלחיץ את עצמי בזה הרגע... להרגע... להרגע... ~סמיילי עושה מדיטציה ונושם עמוקות~).
אני מה זה מדחיקה את העובדה שאני חייבת לחרוש ופשוט חיה לי על HOLD, חיים ניחוחים וחסרי דאגות של שינה עד מאוחר וישיבה על המחשב עד השעות הקטנות של הלילה.... היום קמתי באיזה 11 ומאז הסתובבתי עם החבר, שקיבל אפטר, בערך עד עכשיו... החיים הטובים...
אני כ"כ לא רוצה שזה יגמר!!! כ"כ לא מיציתי את החופש הזה עדיין... ותכלס לא היה לי חופש אמיתי מאז תחילת הלימודים שזה מנובמבר 
עעעההה!
האמת שכרגיל תכננתי לי כל מיני דברים לחופש אבל לא ביצעתי שום דבר מהם, חוץ מלעשות קצת שיעורים במישדי"פ (נו, חלק מהתכנונים היו ללמוד) ולעשות יוגה עם אחי הקטן... אולי מחר אלך להסתפר שגם זה היה בתכנון, מה שכן בטוח אתחרט על כך אח"כ כמו תמיד - בסוף אעשה קרחת מרוב תסכול על השיער הנוראי שלי! תכננתי לקחת את האח לסבב אטרקציות חינמיות לכבוד פסח כמו מוזיאונים ופסטיבלים... אבל עם כמות הלימודים שמחכה לי ושהזנחתי אצטרך לוותר =( כרגיל 
בעע עלי!
אוף, שוב אני רואה את הדפוס של לדחות דברים לאח"כ: מהשבוע הבא - אעשה כך וכך! ב-וחצי אתחיל לעשות שיעורים... תמיד עוד כמה ימים... כמה דקות... לא אקום עכשיו, עוד כמה דקות... וככה כל החיים שלי חולפים על פניי! אני חייבת לעשות עם זה משהו! או שאני מצפה יותר מדיי מהחיים או שאני לא מממשת אותם בכלל 
אוף, בכלל התחלתי לכתוב בהרגשה טובה ומאושרת וכרגיל חזרתי לקיטוריי.
ראיתי עם אחי סרט (שידיד הביא - תודה (= ) שבו רואים איך איזה מדען סיני אחד צילם מולקולות של מים בתוך כוס שעליה הוא כתב דברים כמו "תודה" ו"צ'י האהבה" ו"אני ממש שונא אותך" שיצרו צורות שונות (שדיי התאימו למילים!) וצילם את אותן צורות (רק אני לא יודעת אם זה באמת קרה)... ז"א שמילים וכוונות משפיעות על מולקולות המים בדרכים שונות. ואמרו שם לחשוב על כך שגופנו עשוי רובו ממים ושאם ככה צריך לחשוב על כך שאיך מחשבות וכוונות משפיעות עלינו. כלומר (כך אני מפרשת זאת), על איך זה שאנחנו מסתכלים בבוקר במראה ואומרים לעצמנו "אני שונא את איך שאני נראה" משפיע עלינו הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים וכד'... זה דווקא נתן לי המון חומר למחשבה, כי יש ימים שאני קמה בבוקר, מסתכלת על המראה וחושבת לעצמי איזו יצורה אני ומעט יותר ימים שאני מסתכלת על עצמי במראה ומרוצה ממה שאני רואה... גם אני קולטת עד כמה אני בתאדם שלילית למרות שאני ממש חושבת שאני אופטימית על פני השטח. אני כל הזמן רק מתלוננת ומספרת כמה רע לי וכבר המון זמן לא הרגשתי באמת סיפוק ושלווה וסתם שטוב לי. אני דווקא בדר"כ מתלוננת בצחוק אבל עובדה שההתלוננות גורמת לי לתחושה שלילית באופן כללי... כלומר יש דברים בגו (=
אגב גו, החבר ניסה ללמד אותי לשחק בזה אבל התייאש מהר, לא כי אני כ"כ גרועה (אגב אח שלי כבר ניסה קצת ללמד אותי לפני הרבה זמן), אלא כי לא היה לו כח למשחק ארוך, אז שיחקנו שש בש וכאן כן הייתי גרועה למדיי... איפה איפה השש בש הרוסי הישן וטוב ולמה שיכללו אותו לעזאזל? האמת שהחבר טען שאני לא כ"כ גרועה כמו שנידמה לי... איזה זוג ילדים אנחנו! יושבים אצלו בחדר עם דלת סגורה ומשחקים שש בש... אני מניחה שזה מה שקורה כשזוג ידידים הכי טובים נהפכים ליותר מזה... אוף, כמה אני חופרת...
למה אני מרגישה שהרבה זוגות עיניים חודרניות חופרות לי בנשמה בכל פעם שאני מעלה פוסט? הו למה? נראה לי שנתתי את הכתובת הזו ליותר מדי אנשים... כאילו, אני חשה צורך לשים זין ולכתוב בדיוק מה שעובר לי לראש אבל אז אני קוראת שוב את מה שכתבתי ותוהה לעצמי מה יחשוב זה ומה אחר... זה לא טוב.
אבל אני כבר ממש רגילה להשתפך פה ולכתוב דווקא דברים חושפניים יחסית (יחסית, יחסית!!!) ולהיות כנה עם עצמי ולרדת על עצמי.. דווקא... ודווקא לכתוב באופן אינפנטילי ועם יותר מדי שלוש נקודות וסימני קריאה... אפילו שזה לא רהוט ודיי עצוב בשביל אחת שמתיימרת להיות תולעת ספרים (שתכלס לא סיימה כבר אפילו ספר אחד מאז תחילת הלימודים - אויי!!! זה באמת עצוב!!! גם לא ניגנתי כבר שנתיים... מחר אני אנגן! החלטה!).
אוי! חיי נוראיים!!!
מה אני עושה?!?! ~מחשבות חיוביות~~מחשבות חיוביות~~מחשבות חיוביות~
אני כ"כ ניזונה מבטלה, ישיבה ואי עשיית כלום, קריאת ספרים, חפירות לאנשים אחרים, לשבת סתם ככה להרגיש את הרוח על הפנים בערב ולהקשיב לקולות הלילה, להיות לבד... זה עושה לי טוב... וכמה זמן כבר לא עשיתי את זה??? הייתי יושבת במרפסת בקומה החמישית, כותבת ביומן איך זה נחמד שהצרצרים מצרצרים להם ומריחה את אוויר הערב (המעופש של עירי)... נהנית מהתחושות... עכשיו אני יושבת בחדרי ולא מרגישה כלום חוץ מאי נוחות... (בטח מולקולות גופי מעוותות כבר לחתולין מרוב מחשבות שליליות! אבוי!).
איך קודם הרגשתי כזה אושר ועכשיו אני שוב מתלהמת על מצבי הירוד???
דיי!!!!!!!! 
החיים שלי טובים ואני אוהבת אותם כ"כ! החיים נהדרים!!! יש לי כל דבר שארצה! החופש מעולה! החיים טובים! טוב לנשום! טוב לראות! טוב להיות בחברת המשפחה! טוב להנות מקצת זמן חופשי! טוב להיות אני! טוב להיות רעבה! ועייפה! וטוב כל דבר כי טוב לחיות ולהיות קיים בעולם הזה! (מה שלום המולקולות שלי עכשיו?)
תכלס אני מאמינה שאם כל יום נקום בבוקר ונפריח נשיקות למראה נאהב את עצמינו קצת יותר, אבי... באמת!
אוף כבר כ"כ מאוחר... וכרגיל מחר אקום בהתאם... זקוקה לשעות שנת היופי (עלק).
תהיה - למה אני זקוקה לכ"כ הרבה אישור מאחרים? אם הם חושבים שאני יפה וחכמה ובלה בלה בלה... כאילו, מצד אחד אני חושבת, מה שאדם אחר חושב עלי, לא באמת מגדיר אותי, אבל מצד שני אני לא ממש מסוגלת לשלוט בעצמי. חייבת שיאמרו לי את שארצה לשמוע ונעלבת כשאומרים להיפך..
וכשמישהו שאוהב אותי אומר לי דברים טובים עלי אז אני לא מאמינה לו ומסבירה לעצמי שהאהבה עיוורת וכאלה.
מה יהיה איתי? רק טוב בתקווה...
החלטה למחר - לאנוס את עצמי בלימודים, לנגן בכינור, להסתפר, לחשוב כמה שיותר מחשבות חיוביות ולא לדחות דברים.
נראה לי ששוב העמסתי על עצמי יותר מדי מטלות ליום אחד... 
דנצ'וק.. אולי תפסיק להוכיח לי למה הנשים המקסימות הללו לא מושכות אותך?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
yti
