אין פה מה לקרוא

טוב, המממ... אז מה לספר? מה לספר?

לספר שאני מתחילה להתמכר לישרא אחרי 4 שנות בלגוג?

לספר שאם הייתה תחרות של בזבזני זמן הייתי מנצחת ובגדול?

לספר שלחיות כל הזמן עם רגשות אשמה כי יש כ"כ הרבה מטלות לעשות אבל אני לא עושה אף אחת מהן זה ממש, אבל ממש לא נחמד?

בעצם כל הסימסטר הזה היה בסימן רגשות אשמה! כל שניה שבה לא הייתי לומדת הייתה מלווה בשטן ובמלאך על כתפיי שלחשו פיתויים באוזניים. צריך ללמוד! צריך לכייף! אבל איך משלבים? תעלומה...

ואיך זה בעצם שאני מסוגלת עם כל רגשות האשמה הנ"ל לקום כל יום ב-10 בבוקר (אפילו שהנודניק מצלצל כבר ב-8), ללכת למחשב, לבדוק את האימייל, לקרוא חדשות, לקרוא בלוגים, אולי לעדכן, להתכתב באייסיקיו, אולי לנוח קצת מול הטלוויזיה, לגלוש סתם כך באינטרנט... ולגלות שכבר ערב, ושנמאס מהמחשב, ושלא עשיתי כלום כל היום! ...אמרתי כבר שאני מוכשרת? כשיש לי מה לעשות, תמיד אצליח להמנע מכך ולבדר את עצמי בדרכים אחרות! הו ליבי ליבי...

ואיך אני בכלל מעיזה לעשכן את הבלוג כשעוד לא התחלתי לעשות היום (וגם אתמול בעצם) את העבודה בפיזיקה?! כן כן.. אני מתמכרת... ויש לי כ"כ הרבה מה לעשות בעבודה הזאת... למרות שזה דווקא מגניב! אני אמורה לתכנן בעצמי ניסוי ובצע אותו מחר... אבל מתי?!

טוב, עידכנת? מרוצה? לכי לך לעבודה ולמלאכה.

נ.ב: מזלטוב ל-nightmare!!! בתאריך יומולדת מגניב ביותר...