אין פה מה לקרוא

טוב, קודם כל - עיצוב דנדש היישר מהתנור! כי כשצריך ללמוד פיזיקה - מעצבים!

רב תודות לעצמי, אנוכי ולכל שאר ההתפצלויות הרב-גווניות שלי שהביאוני עד הלום.

וכעת אני רוצה לפתוח דיון חשוב ומעמיק בנושא שמשפיע עמוקות על נפשה הלא יציבה של עבדתכם: סרטי אימה.

אני פשוט לא מסוגלת לסבול אותם!

המוזיקה המותחת.

הרעשים הפיתאומיים.

הצרחות והדם.

לשם מה? מדוע? ומה עשיתי לכם רע?

אני לא מבינה את האנשים שפשוט נהנים להדליק לעצמם סרט ולפחד לכל אורכו!

בעצם לרוב, האנשים האילו צפו בכ"כ הרבה סרטי אימה שהם כבר לא מסוגלים לפחד! והם נמצאים במרדף אחר הסרט הבא שיפחיד אותם לשבריר השניה. היש דבר יותר מוזר מכך?

אצלי לדוגמא, יש היסטוריה נחמדה מאוד עם סירטי אימה - אני פשוט לא צופה בהם. לא נהנית מאווירת המתח, היא מכניסה אותי לדיכאון. לא נהנית להיקשר לדמויות, הן בלאו הכי ימותו במיתה מוזרה ומעוותת כלשהי במהלך הסרט. לא נהנית לקפוץ מפחד כשמשהו מפתיע ומפחיד קורה...

כשאני כבר כן רואה סרט מפחיד, חשוב לי להצטייד באדם חיי, שלא פוחד מחיבוקים מפוחדים, רצוי גם לא פוחד מהסרט (לעומת חברתי שהצהירה בפני שהיא לא מפחדת מסרטי אימה ואח"כ השאירה אותי לצפות בדד בסרט בעודה מסתתרת מאחורי כרית). מה שכן, אני פשוט הורסת לאותם האנשים את הסרט. אני מדברת בזמן הקטעים המפחידים, צוחקת כשיש דברים מופלצים, שרה לעצמי שירים, עושה להם נמק ביד... חוויה בהחלט לא מומלצת.

וכשאני רואה לבדי סרט מפחיד.. הו, זה כבר בכלל משהו מיוחד: יושבת מפוחדת על קצה הספה, כולי דרוכה ומפוחדת, אצבע אחת על משתיק הקול ואצבע שניה על העברה לערוץ אחר - וכך כל פעם שמגיע קטע מפחיד, לא אוכל לספר לכם מה היה בו.. עצמתי עייניים סורי

וכדי להדגים עד כמה גרועה אני: סרטי קאלט טיפשיים כמו הצעקות למיניהן, "אני יודע מה עשית בקיץ האחרון" ראיתי למקוטעין. מפחיד מדי. סרטים מפחידים אמיתיים כמו "הצלצול" גם לא נדמה לי שאראה אי-פעם ואם כן - סיוטי לילה. ובכלל, כל הז'אנר לא נראה לי

קפצתי מפחד בקולנוע בהארי פוטר 2 למען השם!!! כשהבסטיליקס קפצה משום מקום... הו, זה סרט אימה איכותי!

ומה גרם לכל ההשתפכות הארוכה והמרגשת הזו? נו ברור, סרט אימה בשם "סיילנט היל". אתמול אני וידיד (שממש לא מפחד מסרטים מפחידים וגם ראה כבר את הסרט - כלומר הצופה המושלם בשבילי) ראינו את הסרט.. כלומר, הוכרחתי באיומים להתמודד עם פחדיי ולצפות בסרט.. ותכלס? לא היה כ"כ נורא! (תזכורת לעצמי: לשאול את הידיד איך הנמק המתפתח ביד) היו קטעים מגוכחים, היו קטעים מפחידים, הרעיון היה יחסית חמוד וגם הסוף, ואהבתי את השחקנית. להגיד שנהנתי? נאאא...

טוב, אולי בסרט הבא..

stay tuned

מואחאחאחאחא