אין פה מה לקרוא

טוב, ידוע שבעיתות מצוקה אני חוזרת לכאן על חשבון לימודים, אז אפשר לעבור את שלב מחשבות ה-"את פתאט, למה עידכנת שלוש פעמים ברצף לאחר שתיקה קיומית של מספר חודשים?", הרי ידוע שכשהסכר נפרץ קשה לעצור בעד הפעפוע...

אז עברתי היום מספר תהפוכות נפשיות ורק בזכות חברי המדהים, מצב רוחי הורם מהמרצפות המחכות לקירצוף השבועי (כי הזנחת דירת המעונות צריכה לעבור אל מחוץ לחוק) בחזרה אל הדרגה הרצויה.

היום אנחנו מציינים 7 חודשים יחדיו (שזה דיי הרבה) ולכן אתוודא באוזני הבלוג שהבחורצ'יק הוא אחד הדברים היותר טובים שקרו לי בזמן האחרון, אם לא בכלל. אולי גם לבלוג מגיע איזה קרדיט פעוט, שכן אם לא הוא...

האמת היא שהכרנו דרך ישראבלוג, אני קראתי את שלו והוא הגיע לשלי דרך התגובות, משם זלגה ההיכרות הווירטואלית לפייסבוק, התחזקה דרך התכתבויות אל תוך הלילה והתבשלה לכדי טיול אופניים, followed by המחשבה ש - "היי! הוא חמוד, הוא חכם, הוא גורם לי לצחוק, אפשר לחפור איתו מכאן ועד להודעה חדשה... Do something about it!". והנה אנו פה.

אז כמו ששותפתי היקרה למעונות שתחיה אומרת - טפו טפו טפו בעזרת השם שנמשיך ככה.