הזמן רץ. או שלא. או שכן... תלוי איך מסתכלים.
אני חיה מסופ"ש לסופ"ש ובאמצע דיי סובלת.
האמצע דחוס לו בסטאז' ולימודים וכרגע אני במצב מיואש לגביי שניהם.
אני רוצה למצוא במה אני טובה ומה עושה לי טוב, כי אני לא שם (מבחינה מקצועית).
אני צריכה סטירה חזקה שתאפס אותי, שתכייל אותי, שתגרום לי להבין מה חשוב באמת.
אנשים מכירים אותי בצורה מסויימת, במצב הנוכחי הקיים ולא יהיו מסוגלים להכיל שום מצב אחר ואני לא רוצה לאכזב אותם, לאבד אותם.
מי אני? מה אני?
אני צריכה לנקות את הראש מכל ההבלים שהצטברו בו.
יש לי דרך חיים שתגרום לי לאושר ברוב האפיקים ושביעות רצון יחסית בשאר, אך אני עדיין רוצה יותר עמוק בפנים ולא מרגישה שאני יכולה לקבל את זה בזמן הקרוב.
אני מחכה בקוצר רוח לשנות כבר את מהלך העניינים ואת גורלי. אבל איך?
למה אני תקועה בגיל 22?
למה אני זומבי מהנהן?
למה מלווה אותי תמידית ההרגשה שההתפשרות היא כאן ועכשיו? שאני מקיפה עצמי באנשים שאינני מחבבת ושאני עלולה לאכזב את כל אותם האנשים שחשובים לי יותר מכל?
לאן ברחו כל הכוחות והמוטיבציה?
מה אני רוצה אם כך?
אין לי תשובות.
ולא יהיו.
כי אני לא אמיצה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
yti
