אין פה מה לקרוא

וואי! איזה הזוי זה!

אני ממלאת כרגע שאלון בשביל הצבא שבמסגרתו צריך ממליצים שונים מהעבר וגם לכתוב למשל את כל קורות החיים שלך בכמה שורות - איפה היית ומה עשית וזו פשוט נוסטלגיה מטורפת.

התקשרתי למורה שלי לכינור, שתכלס (כי אני מעאפנה) אני לא מדברת איתו "ככה סתם", כי... אני כבר לא שייכת לעולם הזה! דווקא חברתי יאנה מדי פעם באה לנגן אצלו... כל הכבוד לה. בכל מקרה, האיש ממש התרגש והתחיל לספר לי על כל התפקידים שהוא עושה עכשיו ועל התלמידים שלו ועל זה שהזמינו אותו להיות שופט באיזו תחרות נגינה בחו"ל וכו' וכו' וכו'... הוא כזה איש חמוד ומשוגע והוא ממש אהב אותנו, התלמידים שלו... הוא ציין שהוא לא רואה אותי ומיד אמרתי שאשמח לראותו ומיד הוא נזכר שיש לו קונצרט ביוני בחיפה והזמין אותי ואת יאנה אליו! כרטיסים בחינם והכל... איזה כיף! אני כבר מחכה ללכת...

גם התקשרתי למנחה הפרוייקט בגמר שלי בהנדסאים... עוד איש משוגע... וגם לאיזה בוס שהיה לי לחודשיים לפני פאקינג שלוש שנים!!! הוא איזה יזם פרטי בת"א מתברר...

בכל מקרה, מלא טלפונים לאנשים נעלמים שהיוו חלק מחיי לפני שלוש שנים ויותר וזה כ"כ מוזר, אבל גם מרגש.