אין פה מה לקרוא

הלימודים גורמים לי לדאגה רבה, אותה אני מדחיקה במומחיות עצומה. אני מרגישה שאינני יודעת דבר שקשור במקצוע אותו אני לומדת (ואני כבר בפאקינג שנה רביעית!) ושזה לא ממש מעניין אותי. אני מודעת לעובדה שכל קורס שכן חפרתי בו לעומק (חחח בעיקר קורסים שהייתי צריכה לחזור עליהם) בסופו של דבר עינינו אותי, אבל מה לעשות שאני לא יכולה לחזור על כל קורס שלא הבנתי בפעם הראשונה.

בסופו של דבר, אני מניחה שהייתי צריכה לבחור במקצוע כלשהו שמלהיב אותי ברמות הרבה יותר גבוהות, אבל מה לעשות שאני לא מוצאת את המקצוע המיוחל... אולי בגלל שחונכתי להיות אדם מציאותי עם רגליים על הקרקע, שאמור להסתכל על עצמו במבט אובייקטיבי – כך קרקעתי את כל חלומותיי הכמוסים. אני לא מספיק כשרונית בשביל להיות ציירת או מעצבת אופנה, אין לי דמיון וייחודיות מספקים בשביל להיות אדריכלית, הנגינה בכינור תמיד הייתה רק תחביב, כישרון הכתיבה שלי לא מפותח דיו בשביל שאהיה עיתונאית... כל מה שכתבתי כאן נכון, אך מצד שני, אני רואה אנשים (ובעצם גם את עצמי) שעושים דברים שלא ממש מתאימים להם ואולי אף גדולים עליהם והם מצליחים בבחירתם. האם באמת מתאים לי להיות מהנדסת אלקטרוניקה? זה תואר שדיי גדול עלי... אך עם זאת, יש לי מוח אנליטי וקליטה מהירה יחסית ולכן במחשבה הגיונית, זהו מקצוע מתאים עבורי.

האם וויתור הינו תבוסה? אני אמורה להמשיך בקו בו בחרתי או לוותר? האם אני חיה את חיי תוך וויתור המחשבה העצמית שלי ומילוי ציפיותיהם של אחרים?

התשובה לשאלה האחרונה היא כן... ככל נראה. אני מנסה לרוב לגרום לכל הצדדים להיות מרוצים, לפעמים על חשבוני... למרות שעם הזמן שיניתי מעט את ההתנהגות הזו (וזה עולה לאימא שלי בעצבים). אני שונאת את העובדה שאני כזו, כי זה אומר שאני אדם חלש (זה מחדד לי את העובדה עד כמה רגשותיי כלפי עצמי אמביוולנטיים).

אני סובלת מהעובדה שאני גרועה בקיום ההחלטות שלי. אני יכולה להחליט דבר מה ולחקוק אותו באבן ואז להתעלם מכך לחלוטין ולשבור את המילה שנתתי לעצמי.

החלטתי להפסיק לצרוך כל סוג של אלכוהול, שכן בתוך האדם החננה, השקול והרגוע שהנני, שוכנת לה ישות שטותניקית וחסרת אחריות. אני מהאנשים הללו, שאם אני עושה דבר מה מפדח, אומרת מילה שלא במקום, עושה צחוק מעצמי לא בכוונה, אני אח"כ משחזרת את המקרה שוב ושוב ומתייסרת בגללו ועלולה להיזכר בו לאחר מספר שנים ולהתייסר בגללו כאילו הדבר קרה רק אתמול. שאני שותה ולא משגיחה בשבע עיניים על מה שאני אומרת, עושה או מרגישה (אפילו אם אף אדם אחר לא קלט דבר מכך והכול בראשי) אני זוכה ליום התייסרות למחרת. כאדם ביישן שאינו יודע להפגין עניין ומשיכה כלפי הצד השני, כשאני שותה הבעיה נעלמת  השתייה היא כמו המסכה (מהסרט) שמוציאה מהאדם את האישיות האמיתית ללא בושות והסתייגויות. אני לא מצליחה להפסיק להיות ביישנית ונורא מודעת לעצמי מצד אחד (למרות שלא נראה לי שאנשים מהחוץ יקבעו מיד שאני אדם ביישן - יש גם מסכות חיצוניות ולא רק פנימיות),אך כשאני לוגמת מהשיקוי שגורם לי להפסיק להיות מודעת לעצמי, אני זוכה ליום ייסורים ושחזורי פדיחות למחרת.

לכן אני רוצה להפסיק עם הדבר שגורם לי לייסורים, אך אויה, החיים כה משעממים בלעדיהם. הסערות בכוס התה שלי מתבלות את חיי המונוטוניים. אני רואה עוד אנשים שזה קורה להם - כשטוב להם או כאשר חייהם סטאטיים, הם יגרמו להידרדרות במצבם ויפרחו בזכות הריגוש והסבל.

בכל מקרה, החלטתי להפסיק לצרוך מן השיקוי המכשף, אך בהזדמנות הראשונה שוב נטלתי אותו... לא עשיתי דבר מפדח הפעם ברמה האישית, אבל כן עשיתי דבר מה שקצת נוגד את אמרת החכמים – "בשביל זה יש חברים"... אני פשוט חלשת אופי וחסרת אחריות! או שהייתי צריכה להחליט מראש שאם אני מודעת לעובדה שהנהג מתכוון לשתות (הו הו הו כמה שהוא שתה... רוב הערב רקד עם כוס ארעית בידו) אז עלי לוותר על הכיף האישי שלי ולא לשתות, או שהייתי צריכה להציע לכל החבר'ה לישון באוטו עד להצטללות הדעת. אבל אני קפצתי על המציאה -  הרפתקה ואתגר ההוכחה שאני נהגת טובה – ולקחתי את ההגה לידיים – עוד עיקרון שחשבתי שלא אעבור עליו ועברתי. כבר אמרתי שאני חלשת אופי?

אני גם יכולה להחליט שהיום אני לומדת ואז לא ללמוד אפילו שנייה, להחליט שהיום דיאטה ואז לבלוס כמו מטורפת... כל-כך הרבה דוגמאות יש לי, כל שנייה בחיי היא החלטה שלא מולאה...

אני מרגישה אבודה. העולם גדול וסוער ואני קטנה ומתנודדת, תקועה במקום ללא יכולת היחלצות, נסחפת עם הזרם – נשלטת ולא שולטת (הלו! אני הרי לא בקטע של מאזוכיזם!).

אני רדודה, לא מושכת בעליל, לא מרגישה בנוח בגופי ההולך ומשמין, בעלת מחשבה מעוותת על העולם ובכלל, עצורה, נותנת לחיים לחלוף על פני,  עצלה, דוחה באופן כרוני כל דבר חשוב ומתעסקת בתפל, חסרת ביטחון עצמי, מנוונת גופנית, מוחית ונפשית... הרבה מחשבות שליליות יש לי על עצמי... יש לי מחשבות חיוביות! אחשוב אותן כעת בלופים כדי למחות את השורה הקודמת ואת האנרגיה השלילית שהיא מייצרת.

אני יודעת שיש בי דברים טובים אבל כ"כ הייתי רוצה לסלק את הרעים!!!

ממש מאוחר... אפסיק עם החפירה.