אין פה מה לקרוא

אזהרה - אני הולכת להיות מאוד ילדותית ומפונקת וכל ההתלוננות להלן מלווה בהרגשה שלמרות ההרגשה המקופחת הזו שלי, עדיין בורכתי.

בשנים האחרונות, יום ההולדת הפך מיום שלקראתו ההתרגשות מתגברת מיום ליום ונבנות ציפיות גבוהות עד להתגשמותן, ליום שלקראתו אני מנמיכה ציפיות כי הוא כבר בכלל לא מהנה כמו פעם.

אני לא יודעת בדיוק יודעת מה אני מצפה מהיום הזה, אבל אני מניחה שאני פשוט רוצה להרגיש שיש הרבה אנשים שאוהבים אותי ולקבל כמות זו או אחרת של תשומת לב ומתנות (), כמו כל ילדה קטנה אחרת. הבעיה היא שככל שהגיל שלך מתקדם, פחות ופחות אנשים מתרגשים מזה שגדלת בעוד שנה. HELL, יש לך כבר 20 מהן, מה כבר משנה עוד שנה? כשהייתי קטנה, ההורים שלי היו מעירים אותי בבוקר עם נשיקות, חיבוקים ומתנות, אמא הייתה אופה עוגה והמשפחה המורחבת הייתה באה לחגוג איתנו. האמת ששנה שעברה אמא שלי דווקא עשתה לי הפתעה חמודה (היא שאלה מה אני רוצה ליום ההולדת ואני אמרתי בקול ילדותי שאני רוצה סוס פוני ויאכטה וכך חיכתה לי ביום ההולדת כרזה על הדלת עליה היתה מודפסת מפת העולם, מחוברת סירת נייר, קופסה של ברבי עם סוס פוני וברכה בחרוזים) אבל נדמה לי שהשנה, יומיים לפני יום ההולדת היא עדיין לא יודעת בכלל מה לקנות לי ועוגה היא קנתה מוכנה מהחנות (אמנם כזו שאני אוהבת אבל עדיין).

ובכלל, היום מתנהל באופן יחסית רגיל, כסתם עוד יום. גם הדרכים בהן אני מנסה לציין את היום במבט לאחור נראות יותר כמו סתם יציאה מאשר כמו חגיגה.

בהגיעי לגיל 18, הלכתי עם שתי חברות למסעדה בחיפה ואז משם עם אחת מהן להופעה של פורטיסחרוף שהתקיימה בטכניון, שתיתי את הבירה הראשונה החוקית שלי וביום ההולדת 19 שלי הלכתי עם שתי חברות לנאפיס בחיפה וזללנו למוות. בשתי הפעמים נהנתי אבל הרגשתי מוזר עם העובדה שחגגתי גילאים יחסית חשובים עם שתי חברות בלבד באכילה אינטנסיבית.

ביום הולדת 20 ניסיתי לארגן יציאה עם כמות גדולה (יחסית, בשבילי) של אנשים שהחשבתי לחברים שלי לפאב ובסוף יצא שמכיוון שהם לא הכירו אחד את השני, הם ישבו בחבורות קטנות ודיברו ביניהם וגם זה יצא דפוק.

אז הפעם, חשבתי להנמיך ציפיות וללכת עם מי שירצה מבין חבריי מהמכללה לפאב ביום ראשון (שבו יום הולדתי). מכיוון שהאקס שלי ס' שאל אותי הרבה מה אני עושה ביום ההולדת ואם יוצאים ביחד, החלטתי, בגללו בעיקר, לציין גם איזה משהו קטן בעירי, ללכת איתו ועם עוד שתי חברות לשבת בבית קפה. רק שכשהתקשרתי אליו לברר אם יוצאים הוא אומר - "אופציה. מי בא? אולי אני אצרף עוד חברים". נראה לך?? התעצבנתי וביטלתי הכל. האמת שאני נשמעת לעצמי ילדותית ובכיינית אבל זה ממש עיצבן אותי. כנראה אני צריכה לשכוח מהבנאדם הזה ולא לצפות ממנו להתנהג כ-good friend.

בכל מקרה, 21. גיל חביב בהחלט. אהיה חוקית גם באמריקה, איזה אושר וכמה שזה משפיע על חיי.

אולי כשלא אתעצל אעשה איזה פוסט סיכום שנה/חיים (ואקפוץ מהגג).

חוץ מזה, התחלתי ללמוד וזה לא נורא כמו שציפיתי. קצת משעמם - אבל לא נורא. כל השבוע הראשון ביצעתי סידורים וצברתי שיעורי בית וכעת אין בכוחי הנפשי להשלים אותם. גם קיבלתי דירה במעונות עם 3 בנות שחייבות לעשן בסלון ולא מוכנות לעשן בחוץ כי מסתבר שבמכללה שלנו יש חלוקה לדירות מעשנים ולא מעשנים ואותי דפקו עם דירת מעשנים  זה מאוד מעצבן כי אני לא סובלת להסריח מסיגריות ואם אדם כלשהו מעשן לידי ויש לי אפשרות למנוע זאת אני עושה זאת, אבל במקרה הזה זכותן לעשן וכך גם אני וגם הדירה מסריחים בטירוף. הכי מבאס זה להתרחץ ואז ללכת למטבח ולרכוש ריח סיגריות. אני מקווה שיעבירו אותי ואת חברתי במהרה כי זה נמאס על היום הראשון.

יש לי עוד מיליון וחצי דברים להגיד אבל אולי כדאי שאני באמת אלמד קצת.