הצום הזה, הוא היה הכי קשה שהיה לי עד עכשיו, באמת שהייתי חסרת כוחות וחסרת יכולת לזוז, לעומת הצום בשנים קודמות שבהם מצאתי את עצמי לא מפסיקה להסתובב גם ביום עצמו, היום פשוט מצאתי את עצמי שרויה על המיטה ולא זזה.

הכי הלחיץ אותי שאחרי הצום שאכלתי משהו שבדרך כלל נראה לי כמו כלום- פרוסת לחם בסך הכול,  זה פוצץ אותי והיה נראה לי משביע מדיי אפילו, זה היה מפחידד.

אתמול בלילה היה ממש מצחיק וכיף- שיחקנו משחקים מפגרים על הכביש, ראיתי את כולם,דיברתי עם כולם, ראיתי אותו מקרוב פעם ראשונה מאז שזה נגמר ומאיזשהי סיבה לא אמרתי לו כלום, ואני לא ממש יודעת למה. כל האנשים שאני מכירה פשוט היו שם אתמול, מין מפגש עצום כזה שקורא רק פעם בשנה... נו אתם יודעים האווירה הזאתי של ערב כיפור, כולם ביחד, אשכרה כל נס ציונה ביחד.

היום החלטתי לסלוח באמת... נזכרתי במשהו שלירז אמר לי אתמול בלילה על זה שבאיזשהו מקום כולנו תמיד שומרים טינה וכעס להמון אנשים. אז החלטתי לסלוח באמת לסלוח, להפסיק להתעסק בכל דבר קטן שאנשים עשו לי, לקחת את הדברים בקלות ולשכוח מי זה, חשבתי על כל מיני אנשים ועל מה אני צריכה לסלוח להם ופשוט סלחתי והוצאתי את כל הטינה הזאתי ממני, וואוו זה כל כך שיחרר.

אז הצום עבר... ואני והיא ככל שהזמן עובר אני רק מבינה כמה אנחנו כבר לא ממש חברות, ותאמת זה לא עושה לי רע.

אנשים גמר חתימה טובה.

אוהבת אותכם ואני אשתדל לעדכן יותר.

רונקי