אתמול זה נגמר בינינו, כן אני יודעת שזה היה מהיר, חשבתי שזה יכאב, חשבתי שאני אבכה, חשבתי שאני אשתגע אבל תאמת שלא כל כך היה אפכת לי, לא ממש הרגשתי משהו. אני חושבת שהתחלתי להתאהב בו אבל שהכרתי אותו כל פעם התאכזבתי ממי שהוא ושוב התאכזבתי שזה כל כך הוריד לי.

תאמת שטוב לי ככה, אני באמת שמחה ויש לי אפילו הקלה.

היום היה יום מטורף- למדתי 9 שעות, לא היה אוכל בבית אז הלכתי עם לירז לאכול בבנוס והיה טעים וכיף, אחר כך עשיתי קצת שיעורים ואז ירדתי לשחות, הספקתי גם לדבר עם עינב ונוי היום הרבה וזה עשה לי ממש טוב.

מחר שביתה :)

שיעור ספורט היום עשה לי טוב, רק עכשיעו אני קולטת מה החדר כושר עשה לי, הגמישות שלי מטורפת יחסית לפעם, אני לא מרגישה בכלל את מה שאנחנו עושים שמה, ובזמן שכולן מתנשפות אני כולי בסבבה שלי.

הבצפר עובר לי בסדר, לא כזה איטי דווקא, העובדה שאיתו זה נגמר רק עשתה לי טוב.

ההבנה שקטע פיזי הוא לא מה שגורם לי להתאהב, ההבנה שקטע פיזי גם לא פוגע כמו קטע נפשי, היא יכולה להטריף אותי, חשבתי שמגע בין בני זוג משנה אתל הכול, עכשיו אני מבינה שהקירבה הנפשית חשובה פי מיליון. זה הדבר היחעד שיכול לגרום לאהבה.

אז מה עכשיו? עכשיו בצפר, עכשיו חברים, עכשיו מסיבות, עכשיו עבודה אולי, עכשיו חדר כושר, ואהבה? אני רוצה אחת שתטריף אותי ולא אחת שאני אשאר אדישה אליה, כי אני מחפשת אהבה ולא פחות מי זה.

רונקי