כי כל כך בא לי לבכות כרגע- מהלחץ, מהפחד, מהלימודים, מההרגשה הזאתי של הלבד שנפלה עליי כרגע, אולי כי לירז לא יכול לדבר לא יודעת.

אני באמת לא רוצה הליות פה, אני רוצה להיות באילת, אני כל כך רוצה להיות באילת, אין לי כוח לשגרה המזדיינת הזאתי, אין לי כוח ללימודים, אין לי כוח למשפחה, אין לי כוח להתמודד עם דברים, אין לי כוח לקום מוקדם בבוקר לימים ארוכים שלא נגמרים, אין לי כוח להיות פה, אין לי כוח ללחות ולחום של נס ציונה, אין לי כוח ללמוד, אין לי כוח לכל הרבה אנשים, אין לי כוח לחיים שלי, למציאות שלי, לשיגרה שלי.

והלב פועם בלי סוף מהפחד, ואולי כי אני יודעת שזה בא עכשיו, ורק עכשיו הבנתי בכלל מה אני מרגישה.

והאדישות המזוייפת הזאתי שהראתי לך מהתחלה, והיום ההוא באילת בים שבכיתי, הכול מתערבב לי עכשיו, הכול כואב לי עכשיו וכלום לא מצליח.

בנות? בלעדיכם הייתי נכנסת למיטה ולא יוצאת, אני נשבעת לכן, אני כבר מרגישה שאין טעם לכלום אבל אתן הטעם.

אתן האחיות שלי.

מתן? לירז? אין לי מילים להודות לכם על הכול, אתם האחים שלי פשוט.

כי פשוט נמאס לי מהחיים האלה, ומהמציאות.

אני לא באמת רוצה להיות פה.

הייתי

רונקי