שעת לילה מאוחרת יחסית, מחר בצפר ויש בי עייפות אבל אני לא ממש מצליחה להירדם, יש בי יותר מדיי מחשבות.

מה שאמא אמרה לי היום בקשר לעוזרת, אילת וכל מה שהיה, הקטע המוזר של הילד הזה,  החוסר ביטחון שלי לגבי כל כך הרבה דברים, הבחירה של המגמה, מה יהיה השנה.

החופש הזה כבר הרגיל אותי שהרחוב אף פעם לא ריק, שתמיד יש אנשים ושתמיד יוצאים, אבל עכשיו הוא ריק, אין אף אחד בחוץ, ואני יושבת על המחשב ומתקתקת מילה אחרי מילה, מנסה להגיד הכול בלי להגיד כלום.

המחשבות עליה, וואווו טירוף, שופטת אותו קצת דווקא כי הוא לא שופט אותה על מי שהיא, על זה שהוא כל כך תופס ממנה למרות שלדעתי היא כבר מזמן איבדה את הזכות שיכבדו את מי שהיא, וה כי היא בחרה בזה.

מתגעגעת אליו? מאוד אני חושבת, אבל אני כל פעם טיפה חוששת ממה שיקרה בינינו, מפחדת להגיע רחוק מדיי, רק כי אני אזרום עם זה באותו רגע.

ואני יודעת שאני כבר תכף בת 17 אבל... בשבילי זה עדיין מוקדם מדיי.

מוזיקה באוזניים, איכשהו נשארה לי בטריה מתחילת הנסיעה לאילת.

וואוו אילת היה טירוף אחד גדול- חופשששששש, גנבו לי תפלא, הכרתי מלא אנשים, רקדתי בלי סוף, נרגעתי והשתזתפתי.

והיום בבצפר? אני יא'? זה קצת הזוי, יותר הזוי לי שהם יב', ושהוא מתגייס עוד מעט, הזוי לי שכולנו כבר לא ילדים קטנים בכלל.

שישבתי היום עם לירז, יאיי הכרתי אותו ב-ח' שהוא היה ב-ט' ותפסתי ממנו גדול, ועכשיו עכשיו הוא ב-יב' אני ב-יא', וזה כל כך הזוי, הזוי שהזמן עבר כל כך מהר.

זה היה החופש של החיים שלי, ללא ספק.

עומדת להירדם ולא מצליחה, חם לי, הלחות, הזיעה, מרגישה מלוכלכת, כל כך, אחרי שבאילת התרגלתי להרגיש נקיה, בלי הלחות והכול.

חשבתי שהוא יהיה פה אז נכנסתי למחשב, אבל הוא לא, ואת הפוסט הזה אני כבר סיימתי.

רונקי