כי לי נמאס כבר מכל האנשים שמעיקים עליי, כי לי נמאס כבר מההורים שלי שכל פעם שאני אוכלת אתם תוקעים לי מבטים בצלחת, כי נמאס לי כבר להיות הילדה הטובה, כי נמאס לי כבר לחיות בדרך שאומרים לי לחיות, כי נמאס לי כבר להמשיך ככה, כי נמאס לי כבר לשנוא כל כך הרבה אנשים שמקיפים אותי, כי לי נמאס כבר לשים על כולם, ואני שונאת כל כך שונאת שברגעים כאלה כל דבר שובר אותי, אחרי כל מריבה אחרי כל בעיה אני מוצאת את עצמי בוכה סתם ככה, דמעות של מועקה. אולךי אני באמת הולכת נגדכם כל הזמן אבל תאמת שאני לא יודעת איך ללכת אחרת, אני רק חוזרת הביתה וכבר מצטערת שחזרתי.

אני לא מסוגלת להמשיך ככה, אין לי כוחות? אולי, כל דבר שטבר אותי עד הסוף, כל דבר מפיל אותי לקרשים, כולם חופרים לי ואיןןןןןןןןן פשוט איןןןןןןןןןןןןןן לי כוח.

אני כל כך עצבנית, אני רעבה ולא הולכת להכין לעצמי אוכל כי לא מתאים לי שההורים שלי יתקעו לי מבט בצלחת ויגידו יל זה כל מה שאת אוכלת? זה ממש לא ענינכם מה אני אוכלת. אני אוכלת!!!! אני אוכלת מספיק, אני אוכלת טוב, ואתם לא מפסיקים להעיק לי על החיים.

אתם לא עוזבים אתוי אפילו לרגע, חושבים שאתם יודעים יותר טוב ממני מה טוב לגוף שלי, אתם לא!

רע לי ונמאס לי ונגמרו לי הכוחות להכול ולכולם, למה נראה למישהו שברגע הזה שאין לי כוחות לעצמי אני מסוגלת לתמוך בו?

דייייייייי נמאס לי