מה אני יכולה להגיד, נשארתי לבד.
השבוע, לאפפחד אין זמן בשבילי, לורה בצרפת, שיראל בצרפת, הגר נוסעת לטיול [תהני!!!! ^^]
אנאל עזבה :(
עכשיו כל מה שיש זה לשבת בבית עם ההורים ולא לעשות כלום.
עד יום ראשון.. וביום רביעי אני נוסעת לטורקיה! משמע אני גם לא אראה את החברים שלי לעוד 8 ימים.
לא שזה רע שנוסעים לטורקיה, אני פשוט מתגעגעת.
ההורים שלי לקחו אותי ואת אחותי לים ביום שישי , עם חברים של ההורים שלי. עכשיו יש להם ילדה בגיל של אחותי אז הם הלכו למים ואבא שלי וחבר שלו שיחקו שש בש או משו ואמא שלי וחברה שלה ישבו ודיברו על דברים שלא ממש מעניינים אותי.
ואני לא מצאתי את עצמי.
למרות שאמרתי את זה לאבא של ייום קודם -לא יהיה לי מה לעשות שם-
הוא בעקרון לא אמר כלום אבל ראו שהוא לא היה כלכך מרוצה מזה, וז בסופו של דבר הוא ראה שאני ממש סובלת ושאני כבר לא יכולה להיות שם, שכל מיני אנשים בוהים בי כי אני יושבת לבד עם כיסא בתוך המים וזה נראה להם מוזר.
אז הוא יכנע את אחותי ואמא שלי שנלך משם, וגם אז הלכנו ישר לסבא וסבתא שלי, ושכחתי את הפלאפון בבית ככה שגם לא הייתי קשורה לעולם החיצון.
בקיצור חרא, אה כן וגם דודים שלי נפרדו, אני כלכך אהבתי את חבר שלו.. ממש הוא כבר הפך להיות דוד שלי!! באמת הרגשתי כאילו הוא היה איתנו כל החיים.
אני יודעת שזה אנכי כי זה לא החיים שלי והכל ודוד שלי עשה מה שטוב בשבילו אבל הייתי רוצה שהם לא יפרדו.
בקיצור, כמו שאמרתי בהתחלה..
נשארתי לבד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
