בעקבות פרוייקט הסרט הזה, שיניתי לגמריי את החשיבה שלי על הילדים פה במושב, אני יודעת ששאר החברים שלי בטח עדיין יראו אותם כערסים מגעיליםם והכל.
אבל כשמבלים עם אנשים ימים שלמים מ11 בבוקר עד 12 וחצי בלילה, מתרגלים ומקבלים אחד את השני, ואני חייבת להגיד שגם כייף לי, מצחיק ונחמד, ויש כאלה שמההתחלה לא שנאתי, ועדיין יש כמה שאני עדיין לא ממש מחבבת אבל זה לא משנה. כולם שם התבגרו, לוקחים אחריות ולא עושים שטויות [טוב אולי קצת.]
ואני מבינה כמה הייתי שוויצרית או איך שלא תקראו לזה, שאני תמיד ירדתי עליהם ואמרתי לאנשים שאני לא ברמה שלהם ודברים כאלה, כאילו אני במעמד יותר גבוה וזה ממש לא נכון, ואני מתחרטת שאמרתי את הדברים האלה, אז כן יש כמה ילדים פה עם רמת משכל של עובר [שד.א. לא משתתפים בסרט] אבל בתכלס, כשהם רוצים הם יכולים להיות אחלה אנשים.
אני אתן דוגמא למרות שזה לא ממש נחשב, כי הילדה הזאת לא ערסית ישבתי עם מישי שקוראים לה עינת היום, והתחלנו לדבר על מוזיקה ומתברר שגם היא אוהבת את מיי כמיקל רומאנס וכל מיניי, והיה לי ממש נחמד. אבל טוב זה באמת לא דוגמא.
או למשל היום היינו צריכים לעשות סצנות של הרס במושב, לפרק דברים לשרוף.. ואני הייתי רק בסצינה אחת וזה לא מצא חן בעיניי כלכך.. אז אמרתי למדריכה ואז שובל [ילד אחד שכשהיינו קטנים כלכך שנאנו אחד את השניה ] קופץ ואומר למדריכה שאני אהיה איתו ועם עוד ילד בסצינה של הניפוץ חלונות, והוא יכל לבחור בחבר ממש טוב שלו [זה היה או אני או מישו אחר] והוא לא, הוא דיי התעקש ואני חייבת להגיד שהייתי ממש מופתעת.
והילדים פה התבגרו ובאמת נעים להיות בחברתם.
אז מעכשיו אני לא שונאת אף אחד, ואני לא מעל אף אחד.. ואני אנסה להפסיק את הדרך חשיבה הזאת כי היא ממש לא נכונה, אז מה אם הם לא שומעים אותה מוזיקה כמו שלי?
אז מה אם הם כל שני וחמישי במסיבות שאני לא מתקרבת אליהם כי זה ממש מגעיל אותי? זה לא פוסל אותם כבני אדם... לפחות ככה אני מרגישה כי הם שינו את ההתנהגות שלהם כלפיי [מאז שהיינו ילדים קטנים]
אז זהו.. מעכשיו שינוי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
