אין לי מושג אם זה יעזור לך, או בכלל ישפיע עלייך, אבל אני מרגישה צורך מוזר לכתוב לך את המכתב הזה.
את פשוט לא קולטת כמה שאני אוהבת אותך. אני מתה עלייך, את אחת החברות שאי פעם היו לי, ואין לי מושג מה אני הולכת לעשות בלעדייך שנה הבאה, אחרי שנפסיק להפגש כל שבוע. את אחד הדברים היחידים הדבר היחיד שבגללו נשארתי בקלעים ולא נטשתי באמצע השנה. נכון, אז בתחלה לא כל כך חיבבתי אותך, היית שונה, לא הייתי רגילה לאנשים כמוך. אבל אז הכרתי אותך, וגיליתי שאת ילדה ממש נחמדה [קבלי את זה כמחמאה] ושממש כיף לי לדבר איתך ולהסתובב איתך. [ע"ע גן העיר. P: היה כזה כיף שם.]
בזכותך התמכרתי בצורה כל כך נואשת ל-MCR, שהם עכשיו החיים שלי. [טוב, הם והגיטרה.]
בקיצור, את חברה ממש טובה שלי, ואני כל כך לא אוהבת שאת מדוכאת, כי אז גם אני מדוכאת, ואני כל כך שונאת להיות מדוכאת.
אז תפסיקי להיות מדוכאת? [לפחות קצת? בשבילי?]
זה מכתב שסיוון כתבה לי בבלוג שלה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
