פאק! פאק! פאק!
די כמה אפשר עוד לסבול אותן! אוטומות! כל כך אטומות
חייות בתוך העולם שלהן,
"נעמי, היא כבר מתה, זהו, לא איתך, אין מה לעשות"
אני לא אשכח את המשפט הזה בחיים. חוסר הטאקט.
"נעמי, כשאיבדתי את הכלבה שלי גם אני הרגשתי ככה, זה מותר לבכות"
את משווה את אחותי לכלבה המזדיינת שלך?!
"וואו, נעמי, תודה על המתנה, נחמד לקבל משהו ממישהו שבקושי מכירים"
סליחה?!
בריב האידיוטי שלהן, לא תפסתי צדדים, אני נשארתי בסדר עם כולן
כשלה לא נשאר אף אחד כמעט, אני הייתי שם בישבילה לטוב ולרע,
לא התלוננתי, לא השמעתי הגה, לא הפסקתי להגיד כמה אני אוהבת אותה.
וזה היה נכון! אבל עכשיו, עכשיו הן סתם מזניחות אותי,
חחח את מנסה ללמד אותי לנגן בגיטרה, חחח הצחקת אותי,
תסתכלי איך את מנגנת, האוזניים שלי עוד שנייה נושרות.
אין לי בעיה ללמוד ממך לנגן, אבל זה הגיע למצב, שאת ישר חוטפת
את הגיטרה, ומחליטה שבגלל שאת גדולה ממני בבקושי שנה
את טובה יותר.
הטון המזלזל הזה, אני לא יכולה ככה.
בגלל שאתן הייתן כל כך חשובות לי, הכי חשובות לי בעולם
התנתקתי מכל העולם בישבילכן
כשעוד עישנתי, כל פעם שלא היה לכן, נתתי לכן בכיף גם אם נשארה לי
אחת אחרונה.
נתתי מעצמי בישבילכן חשבתי שאתן מעריכות אותי,
כנראה שעכשיו אני יודעת באמת מי החברים שלי,
תודה רבה באמת. תמשיכו לחיות באשליה שכל העולם הזה סובב סביבכן
כי אתן אטומות, ואם לא תפוצצו את הבועה הזאת, אתן תמיד תהיו.
מחפשות מישהו להתעלק עליו ולהחליט שמתייחסים רק לפגמים שלו
מורידים את הביטחון העצמי שלו לחלוטין ורק אז, כשהוא כבר פגוע,
כל כך פגוע, לבוא ולהשלים איתו, כי הוא כבר 'בכל זאת מצטער' או 'מבין מה הוא [לא באמת] עשה'
ודי עם האובססיה הזאת אליו, זה כבר מחרפן! מדברות רק עליו כל הזמן
כאילו הוא פאקינג אלוהים! חדשות הוא לא!
דאמ!
מצחיק איך בן אדם שמכיר אותך כל כך טוב, מזלזל בך.
כשהוא יודע שזאת נקודת תורפה אצלך.
נממ, לא נראה לי שהתקבלתי בבחינות להופעת סוף שנה. הוא הפסיק אותי ממש מהר ולא נראה לי
שהוא התלהב מהקול שלי, כמו כל בן אדם אחר כמעט. [לא אמרתי כולם]
פלוס שפיספסתי את הבחינות למגמת מוסיקה.
נחמד לי.
דיאטה דחוף.
עד כאן
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
