אתם יודעים מה? עזבו אתכם מבפוסתמונות.
כאילו שזה באמת מעניין אתכם. יותר מדי קרה ולא
עידכנתי חודש. בקשר לתגובות בפוסט הקודם:
אני שמחה לשמוע כמה אהבה וסימפטיה יש בכם הא?
כי כל כך השתניתי ואתם לא השתניתם לי בכלל מול העיינים
הא? אתם נשארתם כאלה כפרות חמודים ובכלל לא
סנובים מתנשאים שבכלל שחכו אותי. אני האדישה פה הא?
כל פעם שאני עוברת לידכם אתם נותנים לי הרגשה של
'מה חשבתי לעצמי? הם לא באמת יבואו ויגידו לי שלום'
אפילו החברות הקרובות שלי הפתיעו אותי
ואם תהיתם לא, זאת לא שרון. אז אני שמחה שיש לכם
על מי לפרוק את התלונות. היינו פעם לפני הרבה מאוד זמן
חברים טובים. היה לי כיף אתכם אבל עכשיו אתם סתם תופסים מעצמיכם.
חח אני אדישה? הצחקתם אותי. אני לא אדישה בכללי
אני אדישה אליכם. כי אתם כאלה חארות!
אני שמחה שמצאתי לפחות את החברים האמיתיים שלי.
אני יודעת שהתרחקתי\נעלמתי.
קורה.
עכשיו אני באמת עומדת להתרכז במה שיש לי. לא במה שאין לי
כי זה לא ממש מעניין אותי.
זהו. לא חייבים להבין, אה כן בעצם כן להבין אבל רק דבר אחד
מכל זה.
לפרוק כל כך עוזר. אני מרגישה כאילו הורדתי מעצמי משקל כבד.
3/>
נעמי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
