פאק..אני שונאת את התקופה הזאת...אני חולה בערך שבוע.
אומרים לי מלא "וואו נעמי מה קרה? איפה את?"
או "את חיה?"
או "לאן נעלמת?"
אתם אלה שנעלמתם...לא אני.
אני לא רואה אף אחד כבר.
אף פעם לא עונים לי במסנג'ר כאילו מסננים אותי.
חח מצחיק..אני זאת שנעלמה...
ה"שרמוטה שמעשנת" זוכרים?
וואו..לריב עם שני אנשים ב3 ימים..פשש שברתי שיא..
איזה יופי התחיל החודש...
למה? למה זה תמיד צריך להיגמר ככה?
למה תמיד היא יוצאת הקורבן?
אחח..אם רק היה לי טוב, אז היה לי טוב.
אבל לא טוב לי. וחבל.
כואב לי.
כואב לי לריב עם כל העולם. ולא זה לא קשור אליה.
כואב לי שאומרים עליי כל מיני דברים מאחורי הגב, ואני יודעת בדיוק מה אומרים עליי.
כואב לי ששופטים אותי. אני השתיניתי..ולא בזמן האחרון, אבל אנשים
דובקים רק במה שהם חושבים ומוכנים להאמין רק לזה ולכן לא רואים את זה.
כואב לי להתגעג.
כואב לי לחשוב כמה היא סבלה. היא לא יוצאת לי מהראש.
כואב לי שכואב לאחרים. בגללי.
כואב לי כשמרביצים לי.
כואב לי לפחד לספר לאנשים דברים.
כואב לי לשמור דברים.
כואב לי לנשום.
כואב לי למצמץ.
כואב לי לשמוע.
כואב לי הגרון.
כואב לי לבכות.
כואב לי לנשור מהלימודים.
כואב לי שמצפים ממני לעשות דברים מעל ומעבר ליכולות שלי.
כואב לי שלא לוקחים אותי ברצינות.
כואב לי להיעלב
כואב לי שכועסים עליי.
כואב לי אפילו להתלונן.
כואב לי
כואב לי
כואב לי
מה עושים?
[דרך אגב.."קחי כדור" לא נחשבת לתגובה]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
