היום חגגנו לאחותי יומהולדת וכל המשפחה באה
ועשינו ברביקיו בלה בלה בלה.
אחרי העוגה סבתא שלי הלכה כי היא לא נוהגת בחושך
והתחיל להחשיך ובאותו זמן גם אחת הדודות והמשפחה שלה הלכו
נשארנו אני בתדודה שלי והמשפחה שלה..אחר כך מעיין [אחותי]
שברה משהו בטעות ואבא שלי התחיל להתפרץ עליה בצעקות
אבל מזה צעקות..שאגות נראה לי שאגות היה כמו חתול לעומת זה.
והיא מסכנה שמה את הראש בין הרגליים בלי להשמיע אף קול
זזה טיפה באי נעימות ואז רצה מהר בלי להגיד שום דבר לשירותים
ונעלה את עצמה שם לאיזה חצי שעה ולא שמענו מנה אף קול של בכי
למרות שהיא היתה ממש אדומה.
כשהיא היתה בפנים ההורים שלי רבו על זה. אני שמעתי מוזיקה ואז אבא
שלי התפרץ עליי שנמאס לו "מהמוזיקה המכוערת הזאת"[MCR]
ואז הוא הוציא את הדיסק מהמערכת והחביא אותו ממני.
ואז היה לי איזה ריב עם אמא שלי...סיפור..
הלכתי לחדר..מעיין עברה..קראתי לה לבוא וחיבקתי אותה הכי חזק שרק יכלתי
היא התחילה לבכות עם קול..מסכנה החזיקה את זה הבכי הזה
כל כך הרבה זמן. מותר לה..שתבכה שתוציא את זה..בכיתי גם אני קצת
אמרתי לה שאני לא יכולה יותר שנמאס לי ככה לחיות,
היא הסכימה איתי והיא אמרה לי שקשה לה..ושהיא גם סובלת..ממנה לא ציפיתי לשמוע את זה
היא בכל זאת אחותי וכמה שהיא מעצבנת אותי היא יכולה להיות הכי חמודה בעולם
אני לא היחידה שקשה לה בבית הזה. אני אוהבת אותה היום יותר מתמיד
היא אחותי. ומגיע לה שיהיה לה טוב. לפחות מהכיוון שלי. היינו שתינו בחדר שלי קצת
וכשנרגענו הלכנו לסלון לשחק קלפים. התעלמנו מכל השאר. ועד עכשיו לא רבנו בכלל
שזה שיא[=
אני כל כך אוהבת אותה, יש לנו כל כך הרבה חוויות ביחד ואני צריכה לכבד את זה
שהיא חריגה ובמקום לריב איתה לעזור לה. ועכשיו אני יודעת כמה קשה לה וחבל שלא
ראיתי את זה לפני, זה היה חוסך לי הרבה מאוד. טוב אני לא יגיד חבל שלא עשיתי ככה וככה
כי כבר מאוחר מדי. אז עכשיו במקום לרחם על עצמי כל פעם שהיא מציקה לי
אני מתכוונת להסביר לה את הצד שלי ולנסות להשלים, כי אחותי ובכל זאת אנחנו לא יכולות לריב ככה לנצח.
טוב עד כאן הפוסט.
so long
3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
