אוי אני במצב רוח מוזר.

שאני לא יודעת מה מצב הרוח שלי.

חזר לי התאבון. וקצת הצלחתי לשכוח ממנו.

זה טוב.

אהא.

יש לי הרגשה כמו של חרא שגירדו הרגע מהנעל.

או כמו קיא שהורידו עליו ת'מים בשירותים.

או כמו נזלת של ילד קטן שאז הוא לועס אותה.

איככ. זה מזכיר לי במבה.

אנשי ישראל החמודים.

אתם חייבים להפסיק בהתנהגות במזוויעה הזו.

אם עוד פעם אחת,

אני אתפוס מישהו כותב בבלוג שלו,

"אני ילך, אני ידבר איתה, אני ייתן"

כשהוא מדבר בגוף ראשון,

אני לא-יודעת מה אני עושה לו.

"אני אלך, אני אדבר איתה, אני אתן"

גוף ראשון? זה עם א'.

וממששש לא אכפת שתדברו ככה.

אבל תכתבו נכון אנשים!!!! אוףף איתכם!!

קפיש?!?!

אני קוראת עכשיו את "הנעלמים" של הרלן קובן.

תותח על. אני לקראת הסוף. מומלץ בחום.

אוףף. משעמם. אני כל כך מתוסבכת.

אני רגישה למה שקורה סביבי בצורה מוזרה.

כל דבר שקורה אני מנתחת אותו ומנסה להסביר לעצמי,

איך למה מי מתי איפה למה מי איך.

למה זה קרה. האם הוא הביא את ההשלכות של זה.

אני אתן לכם דוגמא.....?

אחותי הקטנה הביאה לאחותי היותר קטנה מסטיק בצורת אבטיח.

למה היא הביאה לה את המסטיק?

האם זוהי הקרבה גדולה מצידה לוותר על צורת האבטיח?

האם היא חייבת לה מסטיק?!

מה טעם המסטיק?

איזו חברה?! מה כתוב על האריזה?!

איפה נמצאת כרגע האריזה של המסטיק?

הוא בתוך אריזה, נכון?

אחותי קיבלה את המסטיק בשימחה.

מה כל כך שימח אותה?! שהמסטיק בצורת אבטיח???

הוא טעים לה? היא נהנתה ממנו?

לא מעניין אותה לדעת מה כתוב על האריזה?

האם היא חושדת שהמסטיק מגעיל, ובגלל זה אחותה הבינונית הביאה לה את המסטיק?

האם היא מאוכזבת שהוא דווקא בצורת אבטיח..?

האם היא בכלל רצתה מסטיק מלכתחילה?

חופר נכון? הבנתם למה אני מתכוונת שאני אומרת שאני מנתחת את הכל?

אתם מתארים לעצמיכם מה אני מרגישה כשאני מקשיבה לעצמי חופרת לעצמי בשכל?

טוב, אני אזוז לי לנתח לעומק את כל מה שקורה.

הא! שימו לב! מישהו השאיר על המקלדת חפיסת קלפים!!

אני הולכת לחשוב על זה לעומק עכשיו.

יומטוב.

ואיך לא, אני

Daddys Little Defect.

הדפקט.

עריכה?

you hate when your feelings weight you down...

חיחיחיחיחח.

מה את צוחקת?

סתומה.