מבולבלת.

ומתוסבכת.

חושבת על ההוא שגורם לי לפקפק בעצמי כבר כל כך הרבה זמן.

וחושבת על כל האופציות שיחכו לי אם אני רק ארד ממנו.

ולמה אני עושה את זה לעצמי לעזעאזל? ולא חסרות אופציות!!
....

פתאום בא לי עליהם ;]

היום היו לנו צילומים לאיזה הופעה שיש לנו..עזבו סיפור ארוך..

בהתחלה הכל היה חרא. חראחראחרא

אח"כ היו להורים צילומים. קטע מפדח. הם עלו על הבמה ועשו שטויות.

כל הילדים השפילו מבטים למראה ההורים המרקדים/מקפצים.

וה"עושים פאדיחות".

אבל אם תפנו את מבטכם מעט תוכלו להבחין בילדה אחת,

פאדחנית עוד יותר,

מטר 65, היפר למחצה,

שעומדת מאחורי המצלמה וצורחת

"אבא!! אני גאה בך!!!!!!!!"

אוי אבא איזה גאווה..=]

התפקיד של אבא שלי היה [בזמן כשכמה אמהות עושות פירמידה אנושית] להיות ראש הפירמידה, לעלות ולפרק את הכל.

נו..זה בגלל..שאבא שלי..איך לומר..גדול=] שמנמן=] ומאד גבוהה.

כשכולם יצחקו עליו במופע הגדול, אני אסתכל ואחייך בגאווה, ולכל מי שישאל לקשר דם ביני לבינו, אני אענה בחיוך, זה אבא שלי!!

3>

התמונה למעלה?! מדכאת. אני יודעת. היא רק זמנית.

טוב..

אני הלכתי.

אם אתם חמודים, יהיו הרבה תגובות.

על מי אני עובדת?!

ולא סתם, אני..

Daddys little defect.