~הבלוג של :א*ן כמ!נ*~

שוב אני יוצאת לקראת השקיעה לראות את הנוף

ושוב הוא עומד שם עטוף בטלית הלבנה שלו

הוא כבר הפך להיות חלך בלתי נפרד מאותו נוף נפלא

מתמזג כל כך יפה כל כך טהור כאילו נולד שם

כאילו ישאר שם לתמיד...

אני מביטה בו שעות וחושבת

הלוואי ואני הייתי מתמזגת בנוף

בצורה כל כך יפה וכל כך מושלמת

רציתי לגשת אליו אבל פחדתי להרוס את הקסם..

יום אחד שהגעתי כהרגלי למקום הוא לא היה שם..

זה נראה כאילו יש פגם בנוף כאילו משהו חסר 

אחרי כשעה איחור מהשעה הרגילה

אחרי שכבר החשיך ולא הייתה עוד שקיעה

הוא הגיע..

אך הפעם לא כדי לעמוד איי שם בנוף הרחוק

ולהפוך אותו למושלם

אלא כדי להמצא בנוף אחר

שגם אותו הפך למושלם...

הוא הגיע כדי להמצא

בנוף אחר..

בנוף של ליבי..