For them to live.... We must die!
|
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | 31 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 7/2007
שיר המריונטה הימים חולפים להם כהרף עין והיא תוהה עדיין . ערומה כביום היוולדה , כמעין מסכת ריקה .
הביטו נא מבעד לתפרייה , איום ונורא:, כל כך חלולה.
תמיד בגפה , גאה מכדי לבקש עזרה . טיפשה דיה בכדי לרחם על עצמה .
עומדת כבר שנים באותו שביל , של אותה הדרך . מבלי לצעוד , מבלי ללכת . רק קפואה , רק נושמת .
כבובה ישנה , נזרקה בגלל תפרייה וריקבונה , ללא שיער , ללא בגדים . רק חתכים עמוקים . גם לבובה נטושה יש פחדים , צלקות , עבר שאינו מרפה והווה חולה . גם לה יש זיכרונות עיניים שחורות , בוהקות , ריקות .
לבובה נטושה אין עתיד , אין חלומות .
| |
| |