היי,

מי שקרא את הפוסט הקודם - יודע שביום שני עבדתי בסקרים מהבוקר עד הצהריים ושבערב חברתי דורה באה אליי. בזמן שהייתה אצלי - קיבלתי לפתע הודעה מביטוח לאומי שתביעתי לקצבת נכות כללית אושרה ושעל מועד התשלום אקבל הודעה. עדיין לא הודיעו לי כמה אחוזי נכות או כמה כסף, אבל אני יודעת מידע כללי שקצבה של אדם נכה ב100% היא בסביבות 2400 שקל בחודש. הייתי בשוק חיובי.

בראשי רצו שמונה השנים האחרונות (ב1.5 זה יהיה שמונה שנים), מאז עזבתי את השירות הלאומי, בהן פוטרתי מבסביבות 25 מקומות עבודה ושוב ושוב הפכתי למרוששת ושוב ושוב נכנסתי לדכאונות ושוב ושוב הלכתי על עבודות שלא מתאימות לי, כי לא יכולתי להרשות לעצמי להמשיך להיות מובטלת. בעיקר חשבתי על השלוש שנים של התואר, שיכולתי לא לעבוד במהלכן, אם כבר אז הייתה לי את הקצבה וגם בעיקר חשבתי על השנה שעברה, בה למדתי הידרותרפיה וכמעט לא עבדתי במהלכה. עבדתי בסקרים והיו שלוש משמרות בחודש אז הרווחתי בסביבות ה400 שקל, המשכתי לשכור דירה, אז נכנסתי לחובות של 40,000 בערך.

אבל ידעתי שאין מה לבכות על חלב שנשפך ושעליי להיות מאושרת שמעתה והלאה יהיה לי כסף. קצת חששתי שאולי קבלת משכורת גבוהה מדי תפגע לי בקצבה, אבל מישהו שעובד אותי שיש לו אספרגר, הסביר לי שזה הולך לפי הכנסה ממוצעת משנה שעברה, קרי אם הרווחתי ב2014 גרושים, ואכן הרווחתי ב2014 גרושים - אז ב2015 אהיה זכאית לקצבה מלאה ולא משנה כמה ארוויח. זה רק יפגע לי בקצבה של 2016 וגם אז הם יורידו לי רק 10% מהקצבה, שזה לא הרבה.

אחרי שדורה הלכה - נפגשתי עם חברתי צוצו. היינו אמורות לשבת בבית קפה שצמוד לביתי, אבל הייתי כל כך המומה ולא מתפקדת, שהיא הציעה שנלך לבית שלי ונשב שם. ישבנו ודיברנו וראינו טלוייזיה ואכלנו פיצה והיה נחמד.

ביום שלישי עבדתי בסקרים. האחמ"שית לקחה אותי לשיחה ואמרה לי משהו שאני כבר יודעת. שאני אף פעם לא מאחרת למשמרות או מההפסקות, תמיד שמה את הפלאפון במגירה ועושה סקרים יותר מכל הסוקרים האחרים במוקד, אבל שהפטפטת שלי מוציאה אותה ואת האחמ"ש השני מדעתו. שלי יש את היכולת לפטפט ולעבוד, אבל אנשים אחרים מנוטרלים ולא עושים סקרים, כי הם יושבים ומקשיבים לי. הבטחתי להשתפר. אפילו סיפרתי לה שקבעתי ליום שני שבוע הבא פגישה עם פסיכיאטר, שיעלה לי את מינון הריטלין או ימצא לי פתרון בתרופה אחרת, שתעזור לי עם זה, שעם כמה שזה נשמע מגוחך, אני לא מצליחה להפסיק לפטפט, בניגוד לרצוני.

ביום רביעי גם עבדתי בסקרים. מאוחר יותר נכנסתי לאתר של הבנק וגיליתי שקיבלתי 1500 מהביטוח של הוריי, מה ששימח אותי עד אין קץ. הוריי שילמו על הטיפול הפסיכולוגי שקיבלתי. מגיע להם החזר מביטוח שעשו. מכיוון שהטיפול הפסיכולוגי על שמי - אני קיבלתי את ההחזר. ממש "הרצחת וגם ירשת". אני בטח האדם היחיד בעולם שמקבל כסף על ללכת לפסיכולוגית, אבל זו הייתה הפעם האחרונה, כי הרי הפסקתי ללכת אליה לפני חודש וחצי וזה היה ההחזר האחרון על הקבלות האחרונות.

ביום חמישי (היום) קמתי בבוקר והלכתי לרופאת שיניים, לעקור שן בינה. הייתי דיי מבועתת. אין הרבה דברים בעולם הזה שאני מפחדת מהם, אז אני לא מתורגלת בהתמודדות עם פחד ולכן לא ידעתי מה לעשות כדי להתמודד עם זה שאני מתה מפחד. הזריקה הכאיבה לי, העקירה הייתה לא נעימה ואז זה נגמר.

רופאת השיניים הזו כבר עקרה לי בעבר שתי שני בינה תחתונות. כשעקרה את הראשונה - לא היו כמעט כאבים, לא היו תפרים ולא הייתה נפיחות. לעומת זאת, כשעקרה את השניה, נוצרה לי אחר כך נפיחות מטורפת, תפרים וכאבי תופת בפה במשך עשרה ימים. אחרי שהפסיק לכאוב לי בפה - התחיל לכאוב לי באוזן. רופאת השיניים הסבירה לי בזמנו ששיניי בינה תחתונות (או עקירתן) גורמות לפעמים לכאבים באוזן וששיניי בינה עליונות (או עקירתן) גורמת לכאבים בעין. כאבה לי בימים האחרונים העין ולא ידעתי עם היא באמת כואבת לי, או שזה פסיכולוגי.

אחרי העקירה חזרתי לדירה ושמתי תיון אחרי תיון על איזור העקירה. התיונים התמלאו בדם. לא נעים, אבל לא נורא. ראיתי טלוויזיה ואחר כך שכבתי לנוח.

צלצול הפלאפון שלי הקפיץ אותי מהמיטה. זה היה מבית המשפט.  התקשרה אליי האישה החביבה שטיפלה לי לאורך כל התהליך. היא אמרה לי שעברתי את הסיווג הביטחוני וביקשה שאגיע ביום ראשון ב8:00 בבוקר להתחיל לעבוד!!! התקבלתי!!! תקלטו שרק היום בבוקר שלחתי הודעה לאישה שם ושאלתי מה קורה עם הסיווג הבטחוני והיא אמרה שאין עדיין תשובות והיום ב15:00 היא התקשרה ואמרה שעברתי את הסיווג וביקשה שאתחיל כבר ביום ראשון ב8:00!!! איזה אושר!!!

האישה ביקשה ממני להביא תמונת פספורט, את תעודת הזכאות לתואר, תעודת זהות ואת הפטור מהצבא. אמרתי לה שיש לי את כל הדברים, שאבל שלא אירגנתי מסמך של פטור מהצבא. היא אמרה שבלי מסמך - אין טעם שאגיע ביום ראשון, כי לא אוכל להקלט במערכת מבלי שיהיה לי מסמך.

התקשרתי לצבא, העבירו אותי בין שלוחות ומספרים וטררם - עד שהגעתי למישהי שיכלה לתת לי מענה. אמרתי לה שאני חייבת אישור על הפטור עד יום ראשון ב8:00, כי התקבלתי להיות עובדת מדינה. היא שאלה אותי הרבה שאלות מציקות ואז שמה אותי על החזק. חזרה אחרי כמה דקות ואמרה שאישור כזה יהיה תוך שבועיים. אמרתי לה שאני חייבת אותו עכשיו, כי אם לא - אפסיד את המשרה. שוב שמה אותי על החזק, שוב חזרה ואמרה שתוך שבועיים. התחננתי אליה, ביקשתי שתכתוב על דף "נונה קיבלה פטור מהצבא" ותשלח לי, אבל היא אמרה שזה בלתי אפשרי. הבנתי שממנה לא תבוא הישועה, הודתי לה וסיימתי את השיחה.

נורא פחדתי שאפסיד את המשרה רק על הדבר הזה, וזה נורא חבל כי אני מחכה כבר שלושה חודשים וחצי. הלכתי הלוך וחזור בחוסר אונים בסלון ואז צץ במוחי רעיון, שהוא להשיג אישור דרך השירות הלאומי.

התקשרתי לעמותה שדרכה עשיתי את השירות הלאומי. שוב קצת טרטרו אותי בין מספרים ושלוחות, עד שהגעתי למישהו שיכול לתת לי מענה. אמרתי לו שאני צריכה אישור שעשיתי שירות לאומי. הוא בדק במחשב וראה רק את החודש ומשהו שעשיתי שירות לאומי בהוסטל במרכז הארץ, אמרתי לו שאחרי זה עשיתי שירות לאומי חצי שנה בקיבוץ ושאני צריכה אישור על הכול. הוא רצה בהתחלה לבדוק ולחזור אליי ביום ראשון, אבל הסברתי לו שזה דחוף ולמה. אז הוא שם אותי על החזק, חזר אחרי כמה דקות, אמר שמצאו הכול  וסידר לי אישור. הוא רצה לשלוח לי בפקס, אבל אין לי פקס ואבא שלי כבר יצא מהמשרד, אז ביקשתי שישלח לי במייל. הוא שלח. בדקתי וזה הגיע ונראה תקין לגמרי. התקשרתי לאישה מהבית משפט וסיפרתי לה מה שקרה והיא אמרה שהיא בטוחה ב99% שהאישור מהשירות הלאומי יהיה מספיק טוב. היא התקשרה לשאול במשאבי אנוש, אבל השעה כבר הייתה 16:00 והלכו שם כבר הביתה. סיכמנו שאגיע ביום ראשון ב8:00, כפי שסוכם לפני כן.

אז זהו. אני כל כך שמחה ורק מקווה שדברים ימשיכו ללכת טוב, כי ניסיון העבר לימד אותי שלא מספיק להתקבל לעבודה, אלא שצריך גם ובעיקר להחזיק בה.

בערב אני נוסעת לביתה הוריי בירושלים. החלטתי שלא אלך מחר לסדנא, כי כואב לי בפה. אני אהיה בבית של ההורים בשישי ובשבת, עד מוצ"ש ואז אחזור למרכז.

ביום ראשון יש לי את היום הראשון בבית משפט ואז ביום שני בבוקר יש לי את התור לפסיכיאטר, שקבעתי לפני כמה ימים. הפגישה איתו נועדה כדי להגיד לו שאני רוצה שיגמול אותי מהציפרלקס ושאני רוצה שיעלה לי את המינון של הריטלין, או ימצא לי כדור אחר, שיעזור לי להיות רגועה יותר ולדבר פחות.ממנו אלך ישר לבית משפט (אמרתי לאישה שיש לי תור לרופא ביום שני בבוקר והיא אמרה שזה בסדר).

שיהיה סופשבוע נעים לכל הקוראים.

שלכם,

נונה.