היי,
היום (יום רביעי) היה לי את יום הלימודים האחרון בלימודי ההידרותרפיה. הלכנו לבריכה טיפולית אחרת מהבריכה בה בילינו את כל השנה ולמדנו "ווטר דאנס". אני גאה לומר שלאורך כל השנה מעולם לא נעדרתי מאף יום רביעי, כלומר מאף יום לימודים של ההידרו ולא התכוונתי לשבור את הרצף, רק כי לא אוסמך. חוצמזה, חשבתי שיהיה כיף. באמת היה נחמד.
ביום רביעי הבא יש את המבחן העיוני והמעשי. התלבטתי רבות אם לגשת אליו ובסוף החלטתי שלא. אבל אני כן אגיע אחריו לשיחת סיכום.
ביום רביעי שאחרי זה יהיה מבחן על חומר עיוני בעזרה ראשונה ויום רביעי שאחריו ניבחן על החלק המעשי בעזרה ראשונה. לזה אני כמובן מתכוונת להגיע. למה שלא אעשה תעודה בעזרה ראשונה? אולי ישמש אותי לחיי יומיום ואולי ללימודים אחרים. אני במילא משלמת על זה, אז חבל לוותר.
ב13.7 יש מבחן בפיזיולוגיה. גם אליו אגש. את הפיזיולוגיה למדנו לא בבריכה הטיפולית בה למדנו את ההידרו, אלא במכללה עצמה. למדו איתנו אנשים שלמדו עיסוי, תזונה, רפואה סינית ועוד שלל מקצועות. אז נראה לי חשוב שאגש למבחן. לא רק כי זה מעניין, אלא גם כי זה יקנה לי פטור בלימודים הבאים שלי, אם אלמד משהו שקשור לרפואה משלימה. בסמסטר הראשון למדנו אנטומיה, אז גם לזה אקבל הכרה.
מהסטאז החלטתי לפרוש. אז ב13.7 אני מסיימת את כל מה שקשור לתעודה בהידרו.
בנוגע להדרכת שחייה: לאורך כל השנה למדנו במים ובכיתה דברים שקשורים להדרכת שחייה בכל יום ראשון. בנוסף, היו לנו באמצע השנה שלושה ימי ראשון בהם למדנו אנטומיה והיה מבחן ושלושה ימי ראשון בהם למדנו "פיזיולוגיה של המאמץ". ביום ראשון האחרון סיימנו עם הדרכת השחייה במים וגם היה מבחן עיוני. עכשיו כל מה שנשאר זה שלושה ימי ראשון "תורת האימון" ואז מבחן ושלושה ימי ראשון "פסיכולוגיה של הספורט" ואז מבחן. כלומר שהכל יגמר ב27.7.
התלבטתי רבות אם להגיע למפגשים ולגשת למבחנים של "תורת האימון" ו"פסיכולוגיה של הספורט". היום החלטתי סופית שאגש. הרכזת של התעודה אמרה שמנהל החינוך והספורט מחייב את הקורסים האלה, אז אם אעשה תעודה במשהו שקשור איכשהו למנהל החינוך ולספורט אז יהיה לי פטור מהדברים האלה. חוצמזה, זה נורא מעניין ואם אני משלמת על זה - למה שאוותר על זה.
אז ב27.7 יגמרו גם הלימודים שקשורים לתעודה של הדרכת השחייה.
אני מניחה שאני רוצה להגיע לדברים האלה גם בשביל סגירת מעגל ופרידה מהחבר'ה וחוצמזה, אין לי כרגע משהו יותר טוב לעשות.
אחרי שאסיים עם זה, אז אני חושבת שאנצל את אוגוסט כדי לנוח ולהרגע. בזמן האחרון אני בלחץ נפשי מטורף. אני אמשיך לעבוד בסקרים (לאחרונה יש יותר עבודה וגם יתפנה לי יותר זמן. אני כבר לא אקבל משכורת של 400 ומשהו שקל אלא של 1000 ומשהו שקל ואולי אפילו 2000) וגם אתחיל לחפש עבודה ולשלוח קורות חיים, אבל אני חושבת שאני אתחיל לעבוד במשרה מלאה רק בספטמבר. אני צריכה קצת זמן, כמה שבועות כדי להתאפס על עצמי. ואני גם רוצה ללכת על עבודה שמתאימה לי. לא בא לי ללכת על הדבר הראשון שיקרה בדרכי ואז להיות מפוטרת. הגיע הזמן שאבדוק דברים יותר לעומק, לפני שאני נכנסת אליהם.
ספטמבר יהיה בכל מקרה תקופת מעבר. ב30.9 מסתיימת לי השכירות וצריך לראות אם אני עוברת לגור עם א, אם אני ממשיכה לגור עם אף פחוס בדירה הנוכחית, במידה ואף פחוס עוזב - אם אני עוזבת גם או שאני מחפשת שותף חדש. אין לי ספק שיהיה עם זה הרבה טררם.
חשבתי על זה שכל ספטמבר כל חיי מתהפכים על פיהם:
בספטמבר שלפני חמש שנים התקבלתי ללימודי התואר ואז באוקטבר התחלתי איתו.
בספטמבר שלפני ארבע שנים עזבתי את בית ההורים בירושלים ועברתי לרמת גן כלומר לעיר זרה לגמרי, לגור עם ארבע בנות זרות לגמרי, התחלתי עבודה חדשה, סיימתי זוגיות של שנתיים וחצי וכל מי שהסתובבתי איתו היה חדש. באוקטובר גם התחילה שנת לימודים חדשה.
בספטמבר שלפני שלוש שנים חזרתי לגור עם ההורים והשארתי מאחוריי חיים שלמים שבניתי במרכז. החזרה לבית ההורים הכניסה אותי לדיכאון, שרדתי שם ארבעה חודשים ואז חזרתי למרכז.
בספטמבר שלפני שנתיים בבת אחת גם סיימתי את החובות לתואר, גם עברתי דירה וגם התחלתי עבודה חדשה.
בספטמבר שלפני כמעט שנה פוטרתי מעבודה שעבדתי בה שנה שלמה, התקבלתי ללימודים חדשים והייתה התלבטות לגבי דירה.
בספטמבר הנוכחי יהיה טררם סביב דירה ועבודה, אבל לפחות לא יהיה טררם סביב לימודים.
אני חושבת שההחלטה שלא להתחיל לימודים חדשים באוקטובר הקרוב היא נכונה לחלוטין. אני לא יודעת מה אני רוצה ללמוד, אני מרוששת כלכלית, אני מותשת נפשית. לימודים באוקטובר הקרוב זה מקור לעוד כספים ועוד לחץ ואני רוצה באמת לשקול לעומק מה מתאים לי, כדי שלא יגיע מצב ששוב אלך על משהו שבסופו של דבר לא אוסמך אליו והוא לא יהיה היעוד שלי.
אני לא יודעת איך תראה השנה הבאה. העתיד מפחיד אותי ונראה גדול ומאיים. אבל יש מאחוריי משפחה תומכת, בנזוג מתוק ומכיל וחברים נהדרים ואוהבים. וגם למדתי יותר לסמוך על עצמי. אני חושבת שאני נורא מתבגרת משנה לשנה.
ותכלס, נראה לי שלא כתבתי בפוסט הזה שום דבר שלא כתבתי בפוסטים קודמים, אבל המחשבות על זה לא מרפות ממני ואני צריכה לפרוק את זה שוב ושוב. עימכם הסליחה.
תאכלו תמיד את הקשה של הלחם.
שלכם,
נונה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
