פרצוף כלבלב זה אינטיליגנטי

אין אנשים בראש שלי
הפניתי את כולם לדלת
אחרי כל כך דיבורים, השערות וויכוחים
נמאס לי

הם אמרו לי לקחת אוויר,
להביט שמאלה וימינה, לחבק את עצמי
אני רק רציתי ללכת בשביל
למרות שלא הייתה לי דרך

הם החשיבו עצמם למורים והורים
הם תיבלו את חיי בעצות לתפארת
הם הלכו לידי כשגשם שטף את העיר כמטריה שעליי מגוננת.

עיניהם נצצו בכל פעם מחדש כשעליתי על הבמה
המבט לא הוסט אף לא פעם, הם חיכו בדממה
כשירדתי עוד מלמולים וביקורת על המצב
ואני מנסה לפלס את הדרך בין אלה שעומדים לפניי
לצאת החוצה לשאוף אוויר צח

אמאלה אני מפחדת.

כל כך הרבה דברים ורק שבוע אחד. בעצם, זה כבר לא כל כך שבוע, פשוט מאז שנשאר שבוע לכל הדברים האלה אני ממשיכה לספור את זה כשבוע, למרות שעכשיו זה רק ארבעה ימים, ועוד שניה שלושה. פרויקט טקס השואה (שאני עושה שם בערך, המ, הכל?), שני מבחנים, יומן מסע לערוך והסוד.

ביומיים האחרונים התוודעתי לכמה דברים אצלי בעקבות אירועים שקרו, אולי אלה דברים שידעתי ממזמן על עצמי ופשוט הכחשתי או לא רציתי להודות שאני כזאת באמת, אבל בשיא הכנות, אני בחורה היסטרית ופסימית. את ההסבר למה אני היסטרית ופסימית אני אשמור לזמן אחר כי כרגע זה סוד(?!).

אבל חוץ מזה אני דוחה כמעט כל מה שאפשר לשניה האחרונה. דוגמא ממש טובה לזה היא דוגמא קטנטנה ומפגרת אבל היא אומרת הכל- בבוקר אני קמה ברבע לשמונה בקושי, מחליטה רק אז מה ללבוש וגם מסדרת את התיק. וכמעט תמיד שוכחת את האוכל על השולחן. וכשאני כבר באוטו אני נזכרת שלא לקחתי מפתח. הלו? מה עובר עליי, זה כל כך מטופש. והקטע הכי טיפשי הוא שהתחלתי להתנהג ככה רק בסוף שנה שעברה. התנהגות של יאאלה על הזין שלי. או במקרה שלי על הטוטה. בכל מקרה, הגעתי למסקנה שהחיים שלי כרגע מטורפים, אני עושה יותר מידי דברים וכבר צצו לי כמה התראות על קריסת מערכות שמתקרבת. אני פשוט עייפה תמידית, ובכל זאת אני נשארת עד מאוחר לראות טלוויזיה. ג'יזס. ממש הלקאה עצמית.

טוב פתאום אני מרגישה בלה בלה בלה מידי.

אני זזה לפייסבוק (חה), ואז אולי לקרוא קצת במחברת תנ"ך, בכל זאת צריך לרענן את החדרים במוח, מחר מבחן.

להתראות אנשים חביבים (ו/או רפשים עלובים),

יאאלה הייתי פה.

אסוציאציות.

היה לי הפורים הכי כיף בעולם. פשוט, אף פעם לא נהניתי ככה כמו בימים האחרונים.

יום ראשון, פורים בבצפר, תחפושות, אנשים, יום שלם של צחוקים וחיוכים עם חברים.

יום שני, תל אביב עם אלי, היה כל כך כיף, קניות, אוכל, סרט (אפילו התחיל איתי הסדרן בזמן שראינו סרט ;)

יום שלישי, המון סידורים, ובערב, הופעה של RED BAND בברלה! אחת ההופעות המומלצות, היה כל כך כיף עם כל החברים!

והיום, יום של הירגעות, קצת חברים בבוקר וזה הכל.

פתאום אני פשוט שמחה, ומנסה לא לזכור שמחר בצפר ושהשבועיים הקרובים הולכים להיות לחוצים כל כך.

הצו הראשון הזה גם משגע אותי, כל הבדיקות ואני בחיים לא אצליח לשלוח את זה בזמן.

אבל הבה לא נשכח שבעיקרון טוב לי אהמ אהמ.

יאאלה קבלו תמצית של כיף בכמה תמונות,

ההופעה של 'רד בנד' בברלה 10.3

 
 


פורים 8.3
 

 


תל אביב עם אלי 9.3

 

 





ביי ביי ביי ביי

(במבטא אלי)

אני אוהבת את כולכם מושמושים.