לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

פרצוף כלבלב זה אינטיליגנטי

מקום בו ההשראה מקבלת מקום להישפך, הביקורת פורצת החוצה, החיים עוברים ברנדומליות מתסכלת ודפים שלא היו פעם עץ נערמים בתוך מחברת גדולה של כתיבה.

Avatarכינוי: 

בת: 33

MSN: 

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2009    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
1/2009

טרה לה לה.


דברים קצת מסתדרים לי.

ששש...

 






 

אני אוהבת כל מיני אנשים.

 

אה ויש לי יותר מ80 העדרויות לא מוצדקות המחצית הזאת. ואוו ממש התעלתי על עצמי השנה.

אבל חוץ מזה הכל ממש טוב, פתאום, זה נחת עליי, שטוב.

טוב בקטן, לא בגדול. טוב במידה.

טוב שאני לא בבית הרבה, טוב שיש לי רצון לשנות, טוב שאני עובדת בהרבה עבודות.

טוב שאני מתחילה להשקיע בקשרים, טוב שאני יודעת מי באמת חברים אמיתיים.

וטוב שכתבתי את כל זה בחרוזים.

 

אני הולכת לישון,

בידיעה ששוב לא סיימתי את הבוק ריפורט ואני לא יודעת מה אגיד לרוני מחר.

ובידיעה שאני עובדת מחר בפעם הראשונה באולם אירועים ואני, איך נאמר, מה זה בלחץ! למרות שמעל לרדאר אני הכי קול שאפשר.

ובידיעה שאני במחזור, שכואבת לי רגל שמאל ושהצבע בשיער שלי הפך מאדום לנחושת.

 

אני אוהבת כל מיני אנשים.

נכתב על ידי , 26/1/2009 23:06  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



חלום של שלום אחרון


זהו בוקר בהיר וחייכני,

אמא נכנסת לחדר, היא לוקחת אותי ביד לפינת החדר.

מביטה בי בעיניים כחולות אפורות קטנות, שערה השחור אסוף מאחור.

אני מחייכת אליה, היא משיבה בחיוך קטן, כמעט עקום ומהוסס.

מבטה הופך קודר.

אני לא מבינה, היא הופכת חסרת שקט, ולפתע מורידה ראשה, מתייפחת.

אני מרימה את ראשה במהירות, מחזיקה בה, ידיי לופתות את לחייה האפופות באדמומיות קלה.

מנסה לתפוס את מבטה בעיניי, היא מנסה להתחמק.

לאן את בורחת אמא? אני חושבת לעצמי.

הכל שותק סביב, אפילו שריקת הצרצרים לא נשמעת, דממה מוחלטת.

אמא מתרוממת. עיניה הכחולות- אפורות דומעות עכשיו.

אמא מתכופפת אליי, מחזיקה בכתפיי, ידיה רועדות מעט, היא נושמת בשקט.

"אני אוהבת אותך" היא אומרת,

"שלום ילדתי".

 

התעוררתי פתאום, כנראה מישהו נתקל בי, חשב שאני מתה, רק עוד גוויה על רצפת הרחוב.

 

(קטע מיומן המסע שלי - פולין 2008)

נכתב על ידי , 22/1/2009 10:36  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אסוציאציות של הרגע


עכשיו בזמן שישבתי והקשבתי לGood Enough של Evanescence פתאום הבנתי שאני נמצאת בדיכאון בתת מודע.

הדיכאון שלי בתרדמת, והוא עטוף במין אדישות מעורבבת בשמחת חיים לא צפויה.

כן, זה קצת מוזר, אבל המסקנה מעניינת ביותר.

פשוט סוג של כלום אחד גדול מקיף אותי, אני כאילו חיה אבל לא, כאילו נושמת אבל נחנקת, מחייכת אבל חסרת הבעה, ערה ומגיבה אבל בעצם ישנה.

 

הבנתי שלא עשיתי פוסט על המסע לפולין.

אני חושבת שאני מפחדת להתמודד עם מה שקרה לי שם, עם המשבר הגדול שרדף אותי בחלומות אח"כ במשך יומיים.

המשברים בבית כשאני נזכרת. התמונות. תחושה של החמצה מסוימת, רצון לחזור ולראות עוד ועוד ועוד למרות שזה כואב כל כך.

 

אסוציאציות למצב הנוכחי הרגעי שלי

יש לי בחילה.

השיער שלי אדום.

היום פגשתי את נבו.

הלהקה שלי חזרה, פחות בסיסט ובחיפושים אחר שם חדש.

הקול שלי בקרשים ואני כל כך קרנקי בגלל זה.

אני מקנאה באנשים.

אני רוצה שהוא יגיע כבר, שיחבק אותי ויהיה איתי ולא אי שם. געגועים.

באלי להתחיל כבר בשמירה.

אני לא משקיעה בלימודים וזין זה כן אכפת לי אפילו שאני משכנעת את עצמי ואת כל העולם שלא.

אני רוצה לקחת יוזמה ולהתחיל ללמוד כבר תיאוריה.

באלי להקיא.

אני שומעת עכשיו Green Day, שזה ממש מוזר. ~במקרה בספריית שירים :Z~

אני מתגעגעת לשיר שירים קלאסיים וג'אז.

אני רוצה ללמוד פסנתר.

אני רוצה לעשות עוד קעקוע במפרק היד שיהיה כתוב Viva La Vida.

אני צכה לקנות חזיות.

צכה נעליים שחורות לעבודה.

אח שלי מתנהג כמו אידיוט ואין לי כוח להתמודד איתו.

אבא שלי אשכרה יצא מהמיטה היום ואמר לי כמה מילים. (צאי עם הכלב).

אני בטטה. חיג'ו בטטה. סתם.

יש לי פורטפוליו באנגלית להגיש וחסרות לי 4 עבודות, סעמק.

העיניים שלי ירוקות (אבל זה לא חדש, זה מאז ומתמיד).

אוי אוי אוי אני שומעת עכשיו unintended של Muse, זה שיר כל כך מושלם שעושה לי צמרמורת.

הפלא ופלא, יש לי צמרמורת.

כואב לי הראש גם.

אני לא רוצה ללמוד.

איכסססס מגעיל (התחושה של הבחילה).

אני רוצה ללמוד צילום ושיהיה לי ציוד הולם.

אני רוצה פלאפון חדש שלא נפל למרק בטטה מוקרם.

SUNDAY MORNING CALL BY OASIS - תורידו, תשמעו, תלמדו את המילים, תתמכרו, תשכחו. אוח איזה כיף לשמוע אותו עכשיו.

התמונות שלי משקרות.

באלי לעזוב הכל ולנסוע לתל אביב, תצטרפו אליי.

 

נשתמע חברים,

ד"א החלטתי איזה יום בשבוע אני הכי אוהבת, יום חמישי - זה לא הסוף של השבוע אבל זה מרמז על בואו.

 



אני ממש אוהבת את הצבע של העיניים שלי בתמונה הזאת.

מאיהלה תמיד כיף איתך אהובה.

נכתב על ידי , 16/1/2009 22:27  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

28,990
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , משוגעים , המתמודדים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל.Bobale אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על .Bobale ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)