פרצוף כלבלב זה אינטיליגנטי

אין אנשים בראש שלי
הפניתי את כולם לדלת
אחרי כל כך דיבורים, השערות וויכוחים
נמאס לי

הם אמרו לי לקחת אוויר,
להביט שמאלה וימינה, לחבק את עצמי
אני רק רציתי ללכת בשביל
למרות שלא הייתה לי דרך

הם החשיבו עצמם למורים והורים
הם תיבלו את חיי בעצות לתפארת
הם הלכו לידי כשגשם שטף את העיר כמטריה שעליי מגוננת.

עיניהם נצצו בכל פעם מחדש כשעליתי על הבמה
המבט לא הוסט אף לא פעם, הם חיכו בדממה
כשירדתי עוד מלמולים וביקורת על המצב
ואני מנסה לפלס את הדרך בין אלה שעומדים לפניי
לצאת החוצה לשאוף אוויר צח