פרצוף כלבלב זה אינטיליגנטי

אני חייבת לציין שכשיש כאלה משימות שישרא מטיל עלינו הבלוגרים, או בכללי, שאני פתאום צריכה לחשוב בפנים על עצמי ולתאר אותי, אני פתאום מרגישה מבולבלת ומתוסכלת, כאילו אני לא מכירה את עצמי, זה נורא מעניין לשים מול עצמך מראה ולראות מה אתה חושב, אני אולי אפילו מפחדת, מפחדת שאחרים לא חושבים ככה.

מאחר ואני רק עכשיו חזרתי לענייני הבלוג, אין לי ממש למי להעביר את המשחק, זה בשבילי יותר, אני חושבת.

שבע עובדות על ספיר שובל

1. אני רכלנית אובססיבית ומבקרת כל דבר שזז. כשאני יושבת בבית קפה עם חברות, רוב הזמן מה שאני עושה זה לומר דברים כמו "אלוהים ישמור את ראית את ההיא? מה זה הנעליים האלה?! אויש את ראית את האף שלה? וראית כמה הציצים שלה גדולים? היא יכולה פשוט להניח את הראש ולישון". וכדומה. רכלנות זה נורא, אבל אני מכורה ונהנית מכל רגע, אני מודה.

2. אני ביקורתית כלפי עצמי בצורה מחפירה, אם זה בנוגע לשירה שלי, למראה שלי. לא משנה מה אחרים יגידו, הדעה שלי עומדת מוצקת כמו קיר אבן בן 100 שלא ייפול לעולם.

3. רק עם אימא אני באמת יכולה לקנות בגדים. לא עם חברים, לא לבד, לאף אחד אחר אני לא מאמינה. במיוחד לא למוכרות שאומרות: "מאמי זה יושב עלייך פיצוץ!".

4. אני מחשיבה את עצמי אינטליגנטית יותר מאנשים מסוימים, זה די לא נחמד, אבל אני לא מסוגלת לשלוט בזה.

5. כשהייתי קטנה (ביסודי, כיתה ד'?) עשו עליי חרם. אבל זה לא היה חרם רגיל. אני אסביר: זה היה החופש הגדול שבין כיתה ג' לכיתה ד', ואני בקושי יצאתי מהבית, נהנתי מהלבד, ומהמשפחה, ובעיקר מהטלוויזיה והמיטה. כשחזרתי לביה"ס שתי החברות הכי טובות שלי התעלמו ממני ונהיו חברות של כמה בנות אחרות ובשיטתיות הן התאכזרו אליי והיו ממש לא נחמדות. ילדות קטנות ומרושעות. בסוף הכל התפוצץ והן "התנצלו" וכולנו היינו "חברות".

ד"א השנתיים האחרונות בבית הספר היסודי היו השנים הכי יפות בחיים שלי, לפי מה שאני זוכרת, בעיקר כיתה ו'.

6. אני אוהבת להיות לבד. לישון, לשמוע מוסיקה, לבהות בקירות, לטייל בת"א, לראות טלוויזיה, לשתוק, לכתוב. אוהבת זמן של עצמי. אפשר לומר שכמה מהחברויות הכי טובות שלי נהרסו בגלל התכונה הזאת שלי, כי אנשים לא מסוגלים להבין למה לא באלי לפגוש אותם ואני מעדיפה סתם לרבוץ בבית, האמת שגם אני לא מבינה את זה, אבל אני פשוט אוהבת את זה, אוהבת לא לעשות כלום אבל בו בזמן זה לעשות כל כך הרבה.

עכשיו שלא תחשבו אותי לאיזה אנטי-חברתית, יש לי הרבה חברים ואני יוצאת ופוגשת אנשים ונהנית, אבל פשוט פחות.

7. אני מכורה לאוכל. אפשר להבין את זה בהתחשב באיך שאני נראית. אבל הכל פרוצדורה של כל השנים שבהן הדחקתי את כל בעיותי ושתקתי.

שלוש עובדות אקסטרה, ככה עליי.

8. כשאני מדברת עם אנשים, לא משנה מי, אני לא יכולה להסתכל להם בעיניים ליותר משניה וחצי. אני מרגישה חשופה, כאילו בוחנים אותי, אני פשוט לא מסוגלת.

9. אני חולה בטריכוטילומניה.

10. אני אוהבת לשיר. אח, אבל את זה כבר ידעתם.

מקווה שנהניתם להכיר אותי עוד קצת,

נשתמע חברים.