מאז גיוסי לצה"ל השתנתי כל-כך, ואני ממש שמח שזה קרה.
עזבתי כל מה שקשור באנורקסיה, אני מחוייך רוב הזמן, צוחק המון, אופטימי מאוד. טוב לי.
האנשים שמשרתים איתי פשוט מדהימים, עוזרים לי בלי סוף. אפילו שהם לא יודעים את זה.
יש כמה בעיות קטנות, אבל כרגע אני מנסה להתגבר עליהן, ביחד עם המפקד שלי [למרות שהוא די לא מוכן לעניין...].
סדקתי את הצלעות מלפני איזה שבועיים-שלושה. היה כל-כל מצחיק!
יש הרבה חוויות מדהימות ומצחיקות שעברתי, אפילו שאני בקושי שלושה חודשים בצבא. אבל אני יודע שיבואו עוד, או לפחות כך אני מקווה.
הדבר היחיד שחסר לי, זו אהבה. לא שזה מפריע לי במיוחד, אבל זה עדיין קצת חסר.
אני גם רוצה לנסות, לטעום את טעם האהבה.
יש לי רעיון חדש לצילום- Death Fashion [אפנת המוות/אפנת המתים].
לצלם אנשים כדמויי מתים, לרוב רצוחים. תמיד דם מסביב, או עליהם. וכל אחד מהם מהודר, לבוש בגדי פאר, או סתם בגדים אלגנטיים.
כמעין מודלים לקולקציה של חברת בגדים.
לא יודע אם זה נעשה בעבר, אבל אני מניח שכן. פשוט ממש בא לי לצלם את זה, או כל דבר אחר.
יותר מדי זמן לא צלמתי כבר!
אני אוהב את העולם. (:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
