רצתי בן כל העצים בתוך היער הענקי בלילה

כ"כ פחדתי אבל מה לא יעשה בשביל לראות את אור פינך , שפתיך..

הייתי מכורה להשתקפות שלי בעיינים שלך,

הן היו זוהרות כל פעם שהיית מחייכת..נוצצות.

מחיבוק קטן תמיד הלב היה דופק..

יש לי פלאשים לאחורה לעבר שחשבתי שבאמת באמת עבר.

לפעמים אני כ"כ מתגעגעת לזה,

אליך..

אני חושבת שבחיים לא יהיה לי עוד קשר כזה

הרגש היה כ"כ חזק, ואהבה מטורפת.

הסקס לא היה סקס, היתה אהבה.

היום הכל כ"כ שונה ממה שלימדת אותי.

לא חשבתי שאני אי פעם ישתמש במה שלמדנו לקשרים כאלה..

הכל נהפך לחסר משמעות .

אפילו הנשיקה, איפה המשמעות של הנשיקה..

כשעוצמים עיינים כי השפתיים שלך מהפנטות אותי לתוכה..

היתה נשיקה עם רגש, היום זה פשוט ריק.

נמאס לי לכתוב על זה כבר..נמאס לי להכיר בנים, כל אחד בערך שאני מכירה יותר שמוק מהקודם.

גם אתה היית ככה, אבל השתנת סתם בלי סיבה.

אולי הבנת את מה שאני הצלחתי להבין עכשיו..

הכל היה תמים אז, אצלי לפחות...גם אצלך אני חושבת היית בדיוק במצב שאני נמצאת בו עכשיו.

רק שאז היית בטוח שמצאת את "אהבת חייך"..

הכל היה פשוט מושלם שלא יכלנו לבקש עוד משהו, ואפילו לא לריב כמו זוג נשוי.

הידיים אחזו אחת בשניה חזק חזק שאף אחד מאיתנו לא יפרד מהשניה.

אני זוכרת ששמעתי את המשפט שגרם לי להתאהב בך, כשרצית עוד הזדמנות..

"ואם הייתי מחסיר פעימה? היית מסכימה?"

הכל היה פשוט ואוו, איפה הואוו הזה היום?

אנחנו תמיד משתלים לצמצם את המעגל שיהיה קרוב ורחוק באותה המידה

לסגור אותו שהחום שהיה לא יברח, יהיה נורא קשה ליצור אחד חדש.

לחבק ולהסתכל בעיינים קורנות אהבה וחום כאלה שיש להם את זה.

לא להוציא תסכול כעס או עצב בתוך המעגל לפעמים זה קשה.

כל מה שעוטף אותו מבחוץ רק גבול דק ונקי שכל אחד כמעט יכול לפרוץ.

חוץ מאיתנו אף אחד לא יודע את החיבוק שנותן כ"כ הרבה אנרגיה ומעביר כ"כ הרבה..

לעצום את העיינים לשכב, מחובקים על המיטה רק ששום דבר לא ישתנה והתנוחה לא תזוז.

אנחנו כבר ממוקדים במטרה, עוצמים עיינים ומתחילים לחלום.

המחשבות שלפני השינה, החששות האלה..

לפעמים אני מרגישה שאני מאבדת יותר מדי בגלל טיפשות שאני צריכה להשלים איתה.

המחשבות רצות אין ספור פעמים בדקה ומתבלבלות בינהם, אבל כל בעיה נוצרת כי יש לה פתרון לא?

הרבה דברים מכשילים אותנו בדרך אנחנו צריכים להיות ערניים למחסומים ולקפוץ מעליהם.

להיות טובים ולהקשיב לפעמים למרות שהכל מעיק עלינו.

פשוט לשתוק, להקשיב.

לפעמים נדמה לי שאני לא יודעת להקשיב, אולי לא נועדתי להיות כזו..שמקשיבה.

לפעמים דברים שנאמרים מתקשרים לעצמי יותר מדי שזה חורד עמוק עמוק ללא נודע ומוציא את זה משם.

הכל בא בתחפושת כזו כדי לעבור למחשבות שרצות לי כרגע.

השקר כבר לא משפיע על כלום, אנחנו לא אוהבים אותו.

לפעמים הכל מתחבר ביחד ונהיה למשהו יפיפיה..

רק חבל שהוא מתנפץ בסוף.

ואם הייתי מחסיר פעימה..היית מסכימה?

המשפט הזה רץ כמהירות האור.

עוד 5 שעות

כ-י-נ-ר-ת!!!

יי(:

בראשית!!!!!!!!!!!!!!!!!(: