I've been searching for you
I heard a cry within my soul
I've never had a yearning quite like this before
Now that you are walking right through my door

All of my life
Where have you been?
I wonder if I'll ever see you again
And if that day comes
I know we could win
I wonder if I'll ever see you again

A sacred gift of heaven
For better, worse, wherever
And I would never let somebody break you down
Nor take your crown, never

All of my life
Where have you been?
I wonder if I'll ever see you again
And if that day comes
I know we could win
I wonder if I'll ever see you again
And everytime I've always known
That you were there, upon your throne
A lonely queen without her king
I longed for you, my love forever

All of my life
Where have you been?
I wonder if I'll ever see you again
And if that day comes
I know we could win
I wonder if I'll ever see you again

All of my life
Where have you been?
I wonder if I'll ever see you again
And if that day comes
I know we could win
I wonder if I'll ever see you again

All of my life
Where have you been?
I wonder if I'll ever see you again
And if that day comes
I know we could win
I wonder if I'll ever see you again

I wonder if I'll ever see you again
I wonder if I'll ever see you again
I wonder if I'll ever see you again
I wonder if I'll ever see you again

I wonder if I'll ever see you again
I wonder if I'll ever see you again
I wonder if I'll ever see you again

הפחד הכ"כ מוזר ולא מוכר

כ"כ מוכר

כאילו הכל היה מתוכנן מראש ומשהו השתבש שם באמצע

אני מרגישה שחזרתי אחורה

רק יותר מלאה,פחות תמימה.

פשוט חזרתי אחורה

לאותו המצב שהייתי בו..שגרמתי לך פשוט להתאהב בי.

לעזאזל..חח איך שהכל חוזר

הכי הזוי בעולם

אם יש משהו בעולם הזה שלא חשבתי שיחזור אלי

זה אתה.

הפחד כבד כי לא יודעים מאיפה הוא נובע

כלומר, יודעים אבל..

פוחדים ממנו, אני לפחות.

כן אני פוחדת מהפחד.

אני פוחדת להגיד שאני מפחדת..אז הנה אני אומרת?

לאלאלא.

ההסברים שלי כ"כ מסובכים בתוך הראש

ואני כבר לא יודעת שום דבר

אני לא מוציאה בשום דרך את מה שיש לי להוציא.

לכתוב, הפסקתי..לא כי בא לי אלא פשוט כי אני לא מצליחה.

לצייר, גם הפסקתי..אני מוכשרת מדי בלקמט את אותו הנייר הצבעוני לבן ולזרוק אותו לפינה

אני עסוקה ביותר מדי לשאול

דברים שאני יודעת

אני פשוט ..פוחדת לדעת אותם.

אני פשוט פוחדת מהמילים שלי, מהמחשבות שלי..

מעצמי.

אויש פראנויה, אהובתי.

נמאס לי לפחד מהפחד, אולי כדאי באמת שפעם בחיים שלי אני יתמודד עם עצמי

אולי כדאי לפעמים לא להחזיק את הדמעות בתוך העיינים

כדי שאף אחד לא יראה

כי תראו אני חזקה, אני לא בוכה. פחח

נמאס לי לפחד. אולי כדאי שאני אפסיק עם המחשבות המטומטמות האלה שאני יודעת שהן טיפשיות.

רק שאני לא שולטת בהם..

אבל כן אני שולטת בהם כי אני שולטת במחשבות שלי. כן בטח. חהחה.

נמאס לי לפחד, אולי כדאי שאני יפעל פעם באמת ולא אחייך בשביל שכולם יראו

שהכל בסדר, והכל נפלא.

הרי הכל נפלא אצלי תמיד, לא?