די מתי נשבר לי מזה .

נשבר לי מזה שאני כותבת מה עובר עלי ואנשים מגיבים לי תגובות כמו "איזה כוסית את"

נשבר לי מזה שאני מגיעה למצב של בכי כדי לכתוב ואני מקבלת תגובות כמו "איזה שיער מהמם יש לך כאן"

נמאס לי למחוק את כל התגובות האלה.

נשבר לי מלחיות בסביבה של אנשים שטחיים.. אני יודעת שהם לא...פשוט..

נמאס לי לחיות בסביבה של אנשים דו פרצופיים.

אתם פשוט חבורה של ילדים קטנים שחושבים מה טוב בשבילם.

למה זה כ"כ מפחיד לחשוב שעוד 5-7 שנים אנחנו כבר נתחתן ויהיה לנו כלב לברדור שחור יפה?

למה זה כ"כ מפחיד לדבר על מה שהיה? אולי כי אף אחד לא התגבר על העבר.

למה אתם מתעקשים לחיות במערכות יחסים שהראש שלכם בכלל מקום אחר?

נשבר לי.

נשבר לי לחכות לשיחה שלך ולהבין שאתה עייף ולא תמיד חושב מתי תדבר איתי פעם הבאה.

נשבר לי להבין שאני חושבת יותר מדי שאין לי תעסוקה.

נמאס לי לחשוב שהדבר הכי מעניין שאני עושה בחודשיים האחרונים זה ללכת למכון כושר.

נמאס לי להבין שחברים שלי כבר לא פה איתי ואלה שכן גם עוד מעט כבר לא יהיו.

נמאס לי להבין שאני נשארת לבד פה עד פבואר.

נמאס לי לריב עם כולם סתם.

נמאס לי להתגעגע אליך כל הזמן, פשוט נמאס לי.